|
|
עמוד:217
ממונו של גוי הלכה פסוקה היא שאסור לגנוב מן הגוי ולגזול אותו . בהלכת ההשבה של גזל הגוי אפשר לראות את המפגש בין שתי מערכות ההנמקה של המצוות : הגוזל את הגוי חייב להחזיר לגוי . חמור גזל הגוי מגזל ישראל : הגוזל את הגוי ונשבע ומת חייב להחזיר , מפני חילול השם ( תוספתא , בבא קמא י , טו . ( בהלכה זו הצטרפו שני המקורות , האנושי והלאומי . איסור הגזלה מן הגוי וחובת ההשבה לו מקורם בזכויות הקניין הטבעיות , האנושיות . לעתים מחמירים בגזל הגוי אף יותר מגזל ישראל , ואולם זאת משיקולים של טובת ישראל — קידוש השם שייגרם בכך , או החשש מפני חילול השם כאשר אין עושים כך . יש להבדיל בין הערך של קידוש השם וחילולו ובין החשש של " מפני איבה" או הערך של " מפני דרכי שלום . " הנימוק של קידוש השם מתייחס להכרת הערך של התורה והמצוות בעיני הגויים , וחילולו — גרימת ביזיון וזלזול . איבה ודרכי שלום , לעומת זה , הם שיקולים חברתיים של דאגה לטיב היחסים בין היהודים לנוכרים . אבדת נוכרי לצד ההכרה הבסיסית בזכויות הקניין והממון של הגוי , קיימות מצוות ממוניות המתקיימות בין בני ישראל ואינן חלות על אומות העולם . אלו הן מצוות האחווה , שאינן מבוססות על זכות הקניין הטבעית , אלא נובעות מן הסולידריות הפנימית של עובדי . 'ה יש מקרים שבהם אין שום ערך בקיומן של מצוות אלה כשמדובר בגוי . דוגמה בולטת לעניין זה היא מצוות השבת אבדה . לא תראה את ש › ר אחיך א › את שי › נדחים והתעלמת מהם השב תשיבם לאחיך : ואם לא קר › ב אחיך אליך ולא ידעת › ואספת › אל ת › ך ביתך והיה עמך עד דרש אחיך את › והשבת › ל : › וכן תעשה לחמר › וכן תעשה לשמלת › וכן תעשה לכל אבדת אחיך אשר תאבד ממנ › › מצאתה לא ת › כל להתעלם ( דברים כב , א-ג . (
|
|