|
|
עמוד:134
האדם על פני זכויות אחרות כגון הזכות לקניין , או העדפת חירות הפרט על כוחו של השלטון . בתרבות המודרנית מקובל לראות בוויתור על עונשי גוף ובראשם עונש המוות קדמה מוסרית ותרבותית . בעקבות זאת נטו הוגים ופרשנים מודרנים להסביר גם את היחס בין פשוטו של מקרא ובין דברי חז"ל כשינוי ו"התקדמות" תרבותית של התורה שבעל פה עם השתנות תפיסת הענישה וכבוד האדם במשך הדורות . ספק בעיניי אם זה ההסבר האפשרי היחיד . יש לזכור שמחיר הוויתור על עונשי גוף בחברה המודרנית הוא בכינונה של מערכת ענישה המבוססת על שלילת החירות בחומרה רבה כמו שנעשה בבתי הכלא . ייתכן שהעברת המוקד מפגיעה גופנית לפגיעה בחירות משקפת שינוי ביחסי הכוחות בין הזכויות השונות , אך כלל לא ברור שהיא טומנת בחובה התקדמות כללית בתפיסת הזכויות לחירות ולכבוד האדם . 167 צורת ענישה כזאת מופיעה בפשוטו של מקרא : " כי ינצ › אנשים יחדו איש ואחיו וקרבה אשת האחד להציל את אישה מיד מכה › ושלחה ידה והחזיקה במבשיו : וקצתה את כפה לא תח › ס עינך" ( דברים כה , יא-יב . ( קטיעת איברים מופיעה בתנ"ך כענישה ( למשל העונש של רוצחי מפיבושת בשמואל ב ד , יב . ( על כל פנים ברור שאת הענישה הזאת לא אימצה ההלכה הפרושית , כמו שאינה דוגלת בענישת עין תחת עין . ברור שצורת ענישה כזאת נהגה בעמים אחרים בכל הדורות וקיימת עד היום במקומות מסוימים . על פי הסכוליון למגילת תענית ( המכילה טקסט קדום ופירוש מאוחר יותר . הפירוש נקרא סכוליון — מילה שבמקורה יוונית , וממנה נגזרו גם אסכולה , School וכדומה ) הצדוקים סברו שיש עונש כזה . שריד לגישה זאת נמצא בתורתו של רבי אליעזר בן הורקנוס , ורק הבבלי ( בבא קמא פד ע"א ) פירש את דרשת רבי אליעזר כמסכימה עם דרך ההלכה . לדוגמה נדירה וחריגה לשימוש בענישת קטיעה כחלופה חלקית לעונש מוות , במקומות שבהם עונש כזה היה הכרחי בגלל דרישות השלטון הנוכרי , ראו שו"ת זכרון יהודה ( ר' יהודה בן הרא"ש , גרמניה , ספרד , המאה הארבע עשרה ) סימן נח . קיימת גישה הגורסת שהיהדות " התקדמה" מן הענישה הפרימיטיבית בתקופת חז"ל — כך תיאר זאת אחד העם ( אחד העם , תשי"ז . ( בעיניי עדיפה תפיסתו של לווינס ( לוינס , , 2007 עמ' . ( 218-215 לדבריו התורה שבכתב מציעה את הערך הגבוה שניתן לכבודו של אדם וגופו , את אי האפשרות לכפרה כספית על פגיעה בזולת . ואילו התורה שבעל פה מציעה גישה יישומית שאינה מבטלת את האידאה הגבוהה המופיעה בלשון התורה שבכתב . וראו ויגודה , תשס"ג ; קירשנבאום , תשס"ה .
|
|