|
|
עמוד:104
מאפשר לדחות במקרים מסוימים איסור של הליכה בבגד ללא ציצית או בגד שיש בו כלאיים . די מחסורו — הצרכים הבסיסיים וכבודו של הנצרך הפתרון הראשוני והמידי לבעיית כבוד האדם הנובעת מעוני ומחסרון כיס הוא נתינת צדקה . שיעור המצווה של צדקה לעני הוא לתת לו " די מחסורו . " שיעור זה הוא שיעור יחסי , התלוי בתנאי החיים שהעני היה רגיל להם קודם שירד מנכסיו . במקרים מסוימים מחייבים לתת לעני אפילו " סוס לרכב עליו ועבד לרוץ לפניו" ( כתובות סז ע"ב . ( מובן שבתחילה יש לספק את הצרכים הבסיסיים , והם מזון וביגוד . בגמרא יש דיון בקדימויות שבין מזון ובין כסות . יש אומרים שמזון קודם בשל צער הרעב , ויש אומרים שכסות קודמת , בשל הביזיון שבלבוש הקרוע והבלוי . כבודם של עניים צדקה היא פתרון זמני ומקומי . בדרגה הנמוכה ביותר " תמחוי" הוא צדקה בסיסית , מנת מזון הניתנת לעני המחזר על הפתחים בחפשו מזון למשך היום . מעליו יש דרגות נוספות עד המערכת הממוסדת של איסוף צדקה , שהייתה מפותחת עד מאוד בכל קהילות ישראל . הדרך הרצויה למנוע את החרפה הכרוכה בעוני היא ביעורו מן העולם . ואולם כידוע לצד התקווה ש"לא יהיה בכך אביון" נאמר גם " כי לא יחדל אביון מקרב הארץ" ( דברים טו , ד ו-יא . ( לעתים המאמצים למיגורו של העוני משכיחים את 114 לפגם בבגדים לא ראויים ראו שבת קיד ע"א ; מנחות לז ע"ב-לח ע"א ; שולחן ערוך , אורח חיים יג , ג . לכל העניין ראו מיכאל ויגודה , " הלבוש במשפט ובהלכה" ( ויגודה , תשס"ד . ( 115 בבא בתרא ט ע"א . 116 בהלכה נפסק שהרעב חמור מן הצורך בלבוש . שולחן ערוך , יורה דעה רנא , י . וראו מאמרו של אברהם טננבוים , "להגדרת העוני" ( טננבוים , תשס"ז . ( 117 לדיון רחב בסוגיות הצדקה והרווחה בתלמוד ובעקבותיו במסורת ישראל לדורותיה , ראו בפרק השני בספרי אגדה למעשה , ב ( ברנדס , . ( 2011
|
|