|
|
עמוד:12
כלפי הציבור החרדי או כלפי ערכי היהדות . טענות אלה מופנות בדרך כלל למטרות מוגדרות למדי , והן כוללות : טענות נגד חוקי המדינה וסדריה . טענות נגד מערכת המשפט ומערכת אכיפת החוק , ובמיוחד — טענות נגד בית המשפט העליון . טענות נגד התקשורת הישראלית . טענות נגד השמאל הישראלי , הבא בשם ערכי הדמוקרטיה . יש לציין שגם ביקורת קונקרטית זו היא בעומקה ביקורת עקרונית על השיטה . החרדים אינם מעלים אותה רק כטרוניה על היותם קרבן של השלטון המושחת אלא גם כביסוס לתפיסה מעין–מרקסיסטית הרואה את כל הערכים הדמוקרטיים כבנין–על שנועד לשמש כלי שרת בידי האליטות השליטות — החילוניותשמאלניות — להשגה צינית של מטרותיהן . הללו נעדרות מחויבות אמיתית לערכים אלה , ואנשיהן יוצקים לתוכן תכנים משתנים בהתאם לצורכיהם ולנסיבות המשתנות . טענות ביקורת אלה צריכות לימוד משני טעמים : מבחינה מעשית , ראוי להכיר את תפיסותיו של ציבור גדול ובעל משקל בחברה הישראלית , שעשוי להשפיע על קבלת החלטות בענייני חוקה וממשל ; ייתכן שגם מבחינה רעיונית יש ערך אינטלקטואלי בעמידה מול טענות מסוג זה ובהתמודדות עם האתגר שהן מציבות . הספרות והעיתונות החרדית , שיש בהן לא מעט היתממות ועקמומיות , יודעות לעתים גם להיות איקונוקלסטיות במידה מפתיעה , והן מוכנות להטיל ספק ולעורר " איפכא מסתברא" גם על העקרונות המושרשים ביותר ועל המוסכמות הבסיסיות ביותר — למעט כמובן עקרונותיהן ומוסכמותיהן שלהן . בעבור אדם המקבל את הדמוקרטיה כעקרון יסוד של החברה שבה הוא חי עשויות אפוא הטענות כלפיה להיות גורם מעורר ומפרה לחשיבה ולהתמודדות . בפרקים הבאים אציג תחילה את קווי הטיעון העיקריים נגד הדמוקרטיה בהגות הכללית ; אבחן על רקע זה בפירוט את כל אחד מארבעת קווי הטיעון החרדיים ; אעמוד על נימוקיהן , על מקורותיהן ועל משמעויותיהן של הטענות החרדיות ; אציע לבחון את תרומתן האפשרית לשיח הפוליטי והמשפטי בישראל .
|
|