|
|
עמוד:11
מבוא החברה החרדית היא תרבות–נגד לתרבות החילונית המודרנית , בוודאי בדימויה העצמי , אבל במידה רבה גם במציאות . ככזו , דבריה ודובריה מותחים לפעמים ביקורת נוקבת על ערכים של החברה המודרנית , לרבות כאלה הנחשבים בה עקרונות יסוד . אחד הערכים הללו הוא הדמוקרטיה , שמעמדה והיחס אליה בעולם המערבי חורגים הרבה מעבר לשיטת ממשל גרדא . במסגרת מאמציה החינוכיים למנוע היסחפות רעיונית אחר ערכי " הרחוב" והשקפותיו מעניקה הספרות החרדית , ובייחוד העיתונות שלה , מקום נרחב למדי לטענות ביקורת על הדמוקרטיה . ביקורת זו עולה במיוחד בישראל וכלפי הדמוקרטיה הישראלית ; החרדים בארצות הברית מגלים כבוד רב יותר כלפי הדמוקרטיה האמריקנית . את הטענות החרדיות כלפי הדמוקרטיה אפשר לחלק לשני סוגים עיקריים : טענות עקרוניות על עצם השיטה ; טענות קונקרטיות על יישומה בפועל בידי המדינה ורשויותיה , וכן על מחנה השמאל , הנתפס בחברה החרדית כמזוהה במיוחד עם ערכי הדמוקרטיה . הטענות העקרוניות הן בעיקר משלושה סוגים אלה : טענות נגד הלגיטימיות של משטר יהודי חילוני . החרדים מחזיקים בתפיסה העקרונית שאין לגיטימיות למשטר שאינו על פי התורה ; בעם ישראל הקב"ה הוא הריבון , לא העם . טענות נגד ערכי יסוד חוקתיים של הדמוקרטיה . על פי העמדה החרדית , ערכי היסוד של הדמוקרטיה , שהם למעשה ערכי היסוד של התרבות המערבית בכללה , פסולים בעיני היהדות , ומעל כולם — ערך החירות . טענות נגד עקרון ריבונות העם . על פי התפיסה החרדית , האדם , ובפרט ההמון , אינם ראויים לאמון ; יש להפקיד את ההכרעה בידי גדולי התורה . הטענות הקונקרטיות רבות ומגוונות יותר . העיתונות החרדית אינה נלאית מלהצביע על מוסר כפול — סתירות ויחס של על איפה ואיפה — המכוון בייחוד
|
|