|
|
עמוד:10
יעקב כץ עמד בשעתו על הקשיים המעשיים שיכשילו כל ניסיון לממש את 2 רעיון מדינת ההלכה . ההלכה הריאלית , אמר כץ , אינה מסוגלת לספק אמצעי שלטון ושיפוט מעבר לתחומים המוגבלים שבהם פעלה בעידן הגלות , דהיינו מלבד דיני משפחה ודיני ממונות . יתרה מזאת , חכמי ההלכה נזקקו מאז ומעולם לגיבוי שלטוני שימלא אחריהם ויממש את פסיקתם : חכמי הפרושים נזקקו למלכי בית חשמונאי , ראשי הגולה שאבו את סמכותם מכוחם של השליטים הנכריים , ורבני הקהילות נסמכו על הפרנסים ועל בעלי הבתים . בהיעדר גיבוי פוליטי כזה , הדגיש כץ , קצרה ידם של הרבנים להנהיג קהילה יהודית אוטונומית , וכל שכן שאין בכוחם לנהל מדינה יהודית ריבונית . גם מלומדים 3 אחרים הוסיפו והעלו טיעונים נגד הריאליות של שלטון ההלכה . ואולם האם החזון התאוקרטי ( שלטון האל ) או ההיירוקרטי ( שלטון אנשי הדת ) נתקל במכשולים מעשיים בלבד או שמא גם במכשולים רעיוניים ומושגיים ? האם אין הוא נקלע לפרדוקס פנימי דווקא מתוך המסורת הדתית עצמה , מתוך ההיגיון ההלכתי גופו ? במקום אחר עמדתי על העובדה שהמחשבה היהודית הקלסית פיתחה שורה של דגמים חלופיים בשאלת היחס בין דת למדינה , בין 4 תאולוגיה לפוליטיקה או בין משפט התורה למשפט הממלכה . אפנה עתה למקורות אלו ולמקורות אחרים כדי לברר כיצד הם משליכים במישרין על השאלה הספציפית של תאוקרטיה הלכתית במדינת הלאום היהודי . ב . מלכות אדם ומלכות שמים " רבי חנינא סגן הכהנים אומר : הוי מתפלל בשלומה של מלכות , שאלמלא 5 מוראה איש את רעהו חיים בלעו . " לפי משנה ידועה זו במסכת אבות , המציאות האנושית היא מציאות אלימה , מאיימת , טורפת . הערובה היחידה נגד התוקפנות הטבעית ומלחמת הכול בכול היא קיומו של כוח פוליטי ממוסד , שהוא , ורק הוא , מסוגל לעמוד בפני הבריונות של הבריות ולרסן את סכנתה . רק כאשר גוף כזה נוטל לעצמו מונופול על האלימות , כל האחרים נאלצים להימנע ממנה , והזירה האנושית שוקטת , ואילו בהיעדרו של גוף כזה – אדם לאדם דג ! " מה דגים שבים , כל הגדול מחבריו בולע את חבירו , אף בני אדם , אלמלא 6 מוראה של מלכות כל הגדול מחבירו בולע את חבירו . "
|
|