|
|
עמוד:10
על מיעוטם של סיפורי חיים זמינים משורות הפסיכואנליזה ו "ישנם מקרים - או טקסים - ספורים להפתיע , שבהם מצפים מאנשים או מזמינים אנשים לספר את סיפור חייהם מן המקום שנראה בעיניהם כהתחלה ; או לספר את הסיפור המוזר אף יותר שהוא החלום שלהם . " בדומה לכך , בריאיון המובא כאן מסביר הפסיכואנליטיקאי והמיסטיקן היהודי מייקל אייגן.- "כיום אני חושב על הפסיכואנליזה באסתטיקה , כמעין שירה . יש לך כל הזמרים והמשוררים הפסיכו אנליטיים האלה שמנסים לבטא את חווייתם האסתטית ... " אלה הן שתי נקודות המבט לגבי הפערים בהיסטוריה האינטלקטואלית והאישית , לגבי הדמיונות והחוויה האסתטית , שבמידה רבה התעלמו מהם במחקר התאוריה הפסיכואנליטית של זמננו . לתכלית זו עלה בדעתי שהשיחה ככלי היא יותר מחקירת חוויה יחידה . יש לקוות שהשיחות המכונסות כאן - עם חמישה מ'הזמרים והמשוררים הפסיכואנליטיים' המהותיים והמרתקים העובדים וכותבים כיום - נעות אל מעבר לביוגרפי , על מנת לשרטט קשרים בין חוויית חיים , תרבות והפקת ידע בעולם שהולך ונעשה יותר ויותר מורכב . בסופו של דבר , לספר זה מטרה פשוטה : להביא תחת קורת גג אחת תמצית של עבודת חיים וחשיבה של חמישה מההוגים בעלי התוכנות והפרובוקטיביים ביותר בפסיכואנליזה בת זמננו . לכל אחת מה'שיחות' שנערכו וכונסו במשך שנתיים , מחודש דצמבר 1994 עד לינואר , 1997 יש גרעין משלה שעניינו תמטי - המשקף את הקריאה האידיוסינקרטית שלי בעבודתו של מחבר - שממנו מקרינות אנרגיות צנטריפוגליות לאזורים ממוקדים פחות אך מאירים לא פחות , שיש בהם עניין כללי לקוראים העוסקים בפסיכואנליזה או נמשכים אליה . לפני כל שיחה ושיחה ישנה סקיצה 'אימפרסיוניסטית' כלשהי - כלומר קטע אידיוסינקרטי באותה מתכונת , שבו אני מנסה ללכוד ולשקף מצב רוח , רגע מהורהר , רושם בל יימחה , שעזרו לי לבנות ולהגדיר את קווי המתאר והתוכן של חמישה מפגשים שאזכור בחיבה לאורך זמן . ברור שהקריטריונים ששימשו בבחירת חמשת האנליטיקאים המשתתפים בספר זה היו במידה רבה סובייקטיביים . במשך השנים , חוויות של עונג ופליאה , של הערצה המהולה בקנאה עם תחושת
|
|