|
|
עמוד:11
מבוא כאשר ערכתי את מחקרי על נשים באקדמיה הישראלית לפני כ 15 שנה היה שיעורן בכלל סגל האוניברסיטאות קטן למדי ( כ . ( 20 % נתוני הרקע של הנחקרות היו גיל , מצב משפחתי , מספר ילדים , שנת קבלת הדוקטורט וכדומה . מספר המרצות המזרחיות ( יוצאות אסיה או אפריקה ) היה קטן כל כך , שלא היה טעם לחקור אותן כקבוצה נפרדת לשם השוואה לנשים אשכנזיות בסגל ( יוצאות אירופה או אמריקה . ( יתרה מזאת , באותה תקופה לא היווה עדיין מוצאן האתני של נשות הסגל סוגיה חברתית ואתר מחקר , במילים אחרות : "הבעיה לא הייתה קיימת . " הקטגוריה של "נשים מזרחיות" ככלל נעלמה כמעט מן המחקר האקדמי בשנות השבעים המאוחרות , וזאת לאחר שבשנות החמישים והשישים הייתה מושא למחקרים שונים שעסקו בהגירה ובהסתגלות , באי התאמה תרבותית ובמתח בין מסורתיות למודרניות . היום נחשבת החלוקה לפי מוצא אתני / עדתי במסגרות רבות ל"לא תקינה פוליטית" ואינה מופיעה בדרך כלל בדיווחים רשמיים של המועצה הלאומית להשכלה גבוהה , בדוחות של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה או ברשימות הסגל של האוניברסיטאות עצמן . הדבר מקשה על המחקר בתחומים רבים . השיעור הכולל של נשים בסגל האקדמי הגיע בשנות האלפיים ל , 259 & אך למרות זאת שיעורן של המזרחיות לא השתנה משמעותית , והוא עדיין מיעוט קטן של ( N-65 ) 5 % בערך מסך כל הנשים . ההתפלגות לפי מוצא אתני בקרב כל חברי הסגל ( שני המינים ) היא כדלהלן : 90 % > אשכנזים , 9 ° / מזרחיים \ % " \ ערבים . מתוך הסגל המזרחי 81 % הם גברים ו 19 % הם נשים ( ראה נספח . ( עם זאת , מאז חלו שינויים גדולים בהגדרות ובתפיסות במישור הקוגניטיבי והערכי הנוגעים לתופעות של אי שוויון על בסיס המשולש של מגדר , אתניות ומעמד . מבחינה היסטורית , התעוררה המודעות לאפליה על בסיס מגדר במוסדות להשכלה גבוהה בישראל ( בשנות השמונים המאוחרות ) לפני שהתעורר המאבק האתני , שהוא תופעה צעירה יותר . חשיבה פמיניסטית , שהייתה ביסוד ההתרסה נגד מיעוט נשים באקדמיה , כוללת תמיד ביקורת חברתית רחבה ומאבק נגד צורות דיכוי ואי שוויון חברתי מכל סוג . מגדר , אתניות ומעמד שזורים בגישה זאת , שבמסגרתה העלו נשים מזרחיות גם את הסוגיה של הדרתן מן האוניברסיטאות כמרצות , וכן את המחסומים הרבים
|
|