|
|
עמוד:41
המפקד שחי את השטח ניסים לוי | רכז בשב “ כ , סופר ; . com בללב 22 @ w יצ e ל n תמונה ראשונה : ינואר 1983 חצות ועוד שעתיים , הכביש ריק . תחנת המשטרה שממול דוממת , שער הברזל של המרחב נפתח לאט , בעצלות , מבויש כאילו נתפס בקלקלתו , כאילו זה עתה העירו אותו משנתו . מגרש החניה ריק , הרבה מקום . אפשר להחנות את הרכב באלכסון , להשאיר את הדלת פתוחה שסירחון מחנה הפליטים והסיגריות שדבק בו יתפזר באוויר הקר . רק יומיים רכז וכבר חוויתי פיגוע ראשון . אני מרים את הראש , החלון היחיד שמואר הוא חלון משרדו של ראש המרחב . נדמה לי שצל דמותו הביט בי וחלף . אני נכנס לחדר הרכזים , מתיישב ליד השולחן , מביט בצג המחשב , משם לקיר הלבן , עובר לתקרה . מחזיק ביד מברק אקראי , קורא בו ולא מבין כלום . העיניים נעצמות , הראש כבד . לאן הולכים מכאן ? דמות חוסמת את אור הפלורוסנט הבהיר , אני מרים את הראש , מעליי ראש המרחב , פניו מחייכות , בידיו ערימת תיקים . “ מה נשמע “? הוא לא מחכה לתשובה , “ אל תתייאש , תרים ת'ראש , עוד יהיו לך הרבה כאלה “! הוא מכריז וממשיך “ אספתי לך תיקים של כמה דמויות מהשטח שלך , דמויות שגרות ליד מקום הפיגוע . נעבור עליהם יחד . אולי ייצא לנו גם איזה גיוס . “ עברנו עליהם ביחד , מצאנו שניים מעניינים . הוא ירד איתי לשטח לעצור אותם . תמונה שנייה : לבנון , אמצע 1984 שש לפנות בוקר , הקשר התעורר בצרחות : “ היתקלות של כוח שלנו ליד ראס ביידה “! אנחנו נכנסים לרכב ודוהרים למקום . מגיעים במהירות . מעבר לעיקול אני מזהה את הרכב של ראש המרחב . אני קצת מתבייש . איך הוא הגיע לכאן לפניי . הוא מחייך , בין אצבעותיו סיגריית מרלבורו , הוא יונק ממנה בתאווה ובהנאה גלויה . הוא לא מפריע , משתתף , מקבל פקודה ממני או מאורי רכז הנפה , מתחקר את זה , מאיים על ההוא , מייעץ , ויוצאים למרדף . “ תגיד , “ אני שואל אותו , “ אין לך מה לעשות ? למה אתה לא טס בהליקופטר , כל הלילה ישנת ליד הגדר “? הוא מחפש ברכב , פותח את תא הכפפות , מסתכל מתחת למושב . “ איפה הסיגריות שלך “? הוא שואג עליי . “ מה אתה מחביא לי אותן ? מה אתה מתקמצן ? נגמרו לי הסיגריות , תביא אחת “! הוא רוטן , ואני נותן לו במהירות את החפיסה שלי . “ בשביל מה לטוס בהליקופטר ? עם האוטו שלי אני מגיע לכל מקום בזמן ומהר . יוצא מתי שמתחשק וחוזר מתי שאני רוצה . “ אנחנו נכנסים לכפר לבנוני , הוא מסתכל מסביב , אני רואה על פניו את האושר שבלהיות בשטח . להיות איתי , עם החייל הפשוט , במקום שבו הדברים האמיתיים מתרחשים . “ תסתכל על זה , “ הוא מצביע על אחד שנראה חשוד . “ תעצור אותו , נדבר איתו , אולי נגייס אותו שיהיה מקור . “ אני קורא ללבנוני , אנחנו מתחילים לדבר איתו , אני מביט בפניו של ראש המרחב , הן קורנות מאושר . ילד קטן שקיבל צעצוע שרצה לשחק בו . תמונה שלישית : אוטווה , קנדה , קיץ 1992 07 : 30 בבוקר יומי הראשון , הכניסה לבניין השגרירות . חפיפה עם הקב “ ט שאותו אני מחליף . הוא עצבני , מביט מצד לצד , מחפש משהו נעלם . “ שים לב , “ הוא אומר לי , “ תכף תראה את גדעון מחכה לנו . “ “ מה ? הוא כאן ? באיזה מלון הוא מתאכסן “? אני שואל בפליאה . “ שום מלון , “ הוא עונה לי , “ הוא מגיע בנסיעה מניו יורק , עושה לי מארב ליד השגרירות . לא מבזבז כסף על מטוסים ובתי מלון . תופס אותי על חם בלי שאני אדע שהוא כאן . “ לא הופתעתי כשנכנס אחרי חצי שעה לשגרירות , לא מגולח כאילו נהג כל הלילה . תמונה רביעית : תל אביב , רמזור ראשי בתחנת הרכבת השלום , 2008 אחר צהריים חם ולח , נדמה שכל התל אביבים החליטו דווקא עכשיו להתרכז במעבר החציה של מגדלי השלום ולחצות לכיוון עזריאלי . כולם נוגעים בך , דוחפים אותך , מזיעים עליך . צועקים ומדברים לתוך הסלולרי שלהם או סתם מדברים עם עצמם . נדמה לי שעל האי הקטן הזה , בין שני המסלולים , נמצאת בערך כל תל אביב . אני מנסה להתנתק מהסביבה , מהעולם , מעצמי . מחכה לירוק . הוא הגיע . אני מתחיל לחצות , נדחף ראשון , צעד אחד לפני כולם , מבקש להגיע מהר לעבר השני . אמצע הדרך , צעקה מפלחת את הרעש המחריש שמסביבי : “ ניסים , ניסים , בוא הנה “! הקול מוכר לי , אני מביט אחורה , רכב שחור גדול מהבהב לי , החלון פתוח כדי חציו , הראש של גדעון מבצבץ מתוכו . “ בוא הנה , בוא הנה . “ אני בא בריצה . אם קוראים לי אז אני בא . “ מה נשמע ? מה קורה ? איך הספר הולך ? בטח שאני יודע שכתבת , אבל עוד לא קראתי . אני מחכה שתשלח לי אחד עם הקדשה . “ לא הספקתי להוציא מילה , הוא חייך אליי , נראה מרוצה . “ אתה צריך משהו ? אם אתה צריך תגיד “! הרמזור שלו כבר בירוק , שלי התחלף לאדום , כולם מצפצפים וצופרים . הוא מוציא כרטיס ביקור ונותן לי . אני חוצה את הכביש . הוא נעלם . ראיתי אותו עוד פעם אחת , לפני שנתיים בכנס אשקלון לדורותיו , הוא כבר היה בתוך המחלה . הוא כעס עליי שלא שלחתי לו את הספר . רצתי הביתה , כתבתי הקדשה ושלחתי לו . האם קרא ? אני לא יודע . מעבר לעיקול אני מזהה את הרכב של ראש המרחב . אני קצת מתבייש . איך הוא הגיע לכאן לפניי . הוא מחייך . הוא לא מפריע , משתתף , מקבל פקודה ממני או מאורי רכז הנפה , מתחקר את זה , מאיים על ההוא , מייעץ ויוצאים למרדף אנחנו נכנסים לכפר לבנוני , הוא מסתכל מסביב , אני רואה על פניו את האושר שבלהיות בשטח . להיות איתי , עם החייל הפשוט , במקום שבו הדברים האמיתיים מתרחשים . “ תסתכל על זה , “ הוא מצביע על אחד שנראה חשוד . “ תעצור אותו , נדבר איתו , אולי נגייס אותו שיהיה מקור “ גדעון עזרא . ראש יצירתי שחושב מחוץ לקופסה
|
|