מבוא

עמוד:13

תופעה תמוהה היא ; שהרי יש בידינו עשרות רבות של כתבי T של חיבורים סיסוריים קדומים — אלפא ביתא דבן סירא , מדרש עשרת הדברות , מדרש ויסעו , דברי הימים של משה רבינו , מעשה אברהם , ורבים כיוצא בהם , ובכולם ניכר שהיו פופולאריים בימי הביניים והרבו להעתיקם . ספר הישר בוודאי צריד היד . להיות כלול בקבוצה זו , שכן מבחינת אופיו הספרותי הוא דומה לרבים מהם , וגורלו שלאחר הדפוס יוכיח —הוא נדפס פעמים רבות בתכיפות רבה , ונתקבל כספר פופולארי ביותר . מדוע זכה לכד רק אחרי הדפוס , בעוד שלפני הדפוס , כפי שנראה מהעדר כתבי היד , לא עורר כל עניין ? דומה שצירוף שני הדברים —עדותו של המביא לבית הדפוס , והיעדרם של כתבי יד של החיבור — חייב לעורר תמיהה מסוימת לגבי זמן חיבורו של הספר . אילו נתחבר בראשית ימי הביניים , קשה להניח שגורלו הביבליוגראפי היה כזה . עלינו לבדוק האם אין אפשרות לאחר את זמן חיבורו של הספר במידה ניכרת . ל' צונץ קבע את זמנו של הספר למאה הי"א בקירוב : ' על ידי התוכן והמגמה וכן על ידי הסגנון העברי החסר כל סגולה מיוחדת מתגלה ספר זה כפרי התקופה שלאחר ימי הגאונים . השימוש המרובה בשמות ערביים ואירופיים מגלה שספרד היא ארץ מוצאו , ולזה מתאים גם צחות הלשון וכן רשימה על מקורו כביכול של הספר . כיוון שאינו מוזכר אלא זה כשבע מאות שנה לערך , הרי נתחבר מן הסתם בסוף המאה הי"א . * ' ובכן , שתי קביעות כאן : ראשית , הספר נתחבר בספרד , בהסתמך על הסגנון , על שמות אנשים ומקומות ועל 'רשימה על מקורו של הספר' — כוונתו , ככל הנראה , להזכרתה של סיביליה בהקדמה השנייה של הספר ( עיין להלן ) ; וידנית , 'כיוון 15 הדרשות בישראל והשתלשלותו ההיסטורית , ירושלים תשי"ד , עכל . 70-69

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא