|
|
עמוד:13
סמירה והבי ח י י 7 ווה ג 1 ל בן צבי חייל ו ו ה , תערוכת היחיד של סמירה והבי , היא המשך לעיסוקה של האמנית בקווי תפר מגדריים , ציבוריים ו ביוגרפיים . י 2 קו התפר המרכזי המוצג בעבודות עוסק בחילווה - בית תפילה דרוזי המשמש מרכז דתי קהילתי ומקום להתבודדות רוחנית ונפשית עם האל . בסדרה זו מצלמת והבי בשחור לבן את התילווה שבמקום הולדתה , דלית אל כרמל : מבנה רחב ידיים אך צנוע , קירותיו נקיים מתמונות ומקישוג 1 ים , על רצפתו פזורים מזרנים , ומבחוץ אין הוא שונה מכל מבנה ציבורי אחר . אף שהדת הדרוזית היא דת סודית , והבי בוחרת להפנות מבט אל מעמקי המערכת הקהילתית הדתית ולהציג את המבנה מבפנים בשני אופנים : כשהוא ריק מאדם וכשמאכלסת אותו קבוצה של נערות לומדות . בסדרת העבודות מדגיש הצילום את האור הטבעי הנכנס מהחלונות ומפתחי הדלתות תוך שהוא הופך פתחים אלה למעין גופי תאורה רחבי ממדים . אור נוסף מלאכותי אינו נראה בצילום , והגוונים הקודרים נקטעים על ידי הבזקי אור המדגישים את כיסוי הראש הלבן של הנערות הנראה בצילומים כהילה . והבי ממקמת את מושג ההילה הדתי הרוחני במרחב הצילום המודרני וביחס למושג ההילה , "אאורה" , ( aura ) בתולדות הצילום המערבי . בדומה לצילומי האובייקטים המקוטעים בצילומיו הראשונים של אזן אטאגה המתארים את חיי היומיום , והבי מצלמת את פרטי המזרנים והריפוד , את הכיסאות הנערמים זה על זה , את הרצפה הבוהקת , את הספרים ואת חלל החדר כאובייקטים שהילת אור מרחפת עליהם ומגדירה אותם מחדש . ולטר בנימין מתאר פרטי יומיום אלה כחיפוש אחר מה שאובד ונחבא בשוליים , "תמונות היונקות את ההילה מן הממשות 3 כמו מים בספינה טובעת . " השימוש באור ובהילה בעבודות מאחד מערכות ייצוג אחדות המתקיימות ברבדים שונים , לעתים סותרים . כך למשל יכולה מערכת אמנותית פורמליסטית , מודרנית בעיקרה , להדגיש אובייקטים כאוטונומיים , בעלי ממשות משל עצמם , ולהדגיש אור כאלמנט קונטרסטי בעל תפקיד בהגדרת החלל ובייצור הדימוי המתקבע בתהליך הצילום . לצד מערכת זו , מערכות תיאולוגיות מונותאיסטיות הופכות את השימוש במושג האור לדיון רציונלי , שכלתני ולא מיסטי . והבי מתבוננת ומחפשת אחר התחביר הפנימי של רצף האובייקטים הנראים בצילום , תחביר שבעיקרו הוא תוצר של הפעילות הקהילתית דתית שבחילווה המבנה את האובייקטים כמצע וכרקע לפעילות רוחנית דתית מאמינה . בשפות שונות מתקיים קשר ישיר בין השכלה , תורה ואור . כך למשל , המילה אוריינות , המקבילה למילה njyiyj , literacy על המילה הארמית אורייתא , שמשמעה "תורה " , ועל התואר בר אוריין - בן תורה , יודע ספר . כך גם המילה , enlightenment "השכלה , " המתארת את תקופת ההשכלה כאור הבא למגר 4 את החשכה , את האין , את המרות באופן דומה , בתרבות הדרוזית מתוארת הלמידה הדתית כהטלת אור על האמת וכהעדפת הידע וההשכלה על פני בורות ופחד . מתוך שיח זה נבנה המרחב המתואר בצילומיה של והבי על רקע סדרה של צמדים בקנאריים : אור וחושך , הבנה ופחד , השכלה ובורות , אמונה וכפירה . במרכז הסדרה נראית קבוצת נערות הקוראות בספרי דת . הנערות הלומדות נמצאות למעשה בשלב שלפני כניסתן לחברה הדתית הדרוזית . לימודי הדת שלהן הם nprm תקופת חניכה לקראת בגרותן וקבלתן ל"עוקאל , " קבוצה המאמינים השומרת באדיקות את מצוות הדת ונבדלת משאר ה גיוהאל" ( המרים . ( על פי האמונה הדרוזית , הכניסה לדת מחייבת עמידה בשני תנאים : על האדם להיות בוגר , מעל גיל חמש עשרה , ועליו להיות חופשי מעבדות כדי שהבחירה בדת תיעשה מתוך רצון כן וחופש מוחלט , ולא מתוך לחץ . לנשים הזכות להתפלל ואף להגיע למעמד של כוהנת דת ולעסוק בהעתקת ספרי הקודש . בצעירותן יכולות רוב הילדות והנערות ללמוד בחילווה , אבל לאחר גיל חמש עשרה רשאית להמשיך בלימודי הקודש רק מי שמחליטה להשתייך לעולם הדתי . משמעות הדבר היא קיום מנהגי הצניעות , הלבוש ואופני הדיבור , וקבלת עול של ויתורים רבים וקשים שהם פתח לדרך חיים הכרוכה בעינויי הגוף והנפש . סמירה והבי מתעדת נערות , מרביתן מוכרות לה - בנות משפחתה , חברות ומכרות . היא מצלמת אותן ביישוב שבו נולדה כמעשה כרוניקה של קיום נשי . לא כרוניקה של שוליים נשלטים , אלא כרוניקה של ממשות ומרכזיות . בצילום נראות הנערות הקוראות משוחחות באינטימיות זו עם זו . חלקן יושבות על מזרנים בקבוצה , וחלקן עומדות או יושבות לבד , מנותקות
|
|