|
|
עמוד:13
בכל מחיר . בסופו של דבר נמצאו איכרים במסחה שהסכימו להעסיק שלושה מהפועלים בלבד . הנותרים יצאו לחפש את מזלם במושבות אחרות בגליל . נשות האיכרים התנגדו לארח את הפועלים בביתם . לכן הם נאלצו להתגורר תחילה ברפתות . הפועלים שנותרו במסחה קנו עד מהרה את לבם של האיכרים בשל חריצותם . מצב העבודה העברית במושבה הלך והשתפר והגיע לרמתו הטובה ביותר בשנה השלישית לשהותו של ארליך . הופעתה של קבוצת הפועלים לא מצאה חן בעיני אנשי השבטים הערביים בסביבה וכמוה גם פעילותו של אשר . הם חיפשו דרך לפגוע באיש השנוא עליהם שקראו לו , ספק בלגלוג וספק ביראה , "אל מועלם א טאויל" - "המורה הארוך . " יום אחד בא למושבה , לאור היום , אחד השומרים הערבים והתייצב ליד פתח בית הספר , כאשר ארליך נמצא בו לבדו . על השתלשלות העניינים סיפרה דבשה בזיכרונותיה : " השומר הערבי שלף אקדח מכיסו , מתוך כוונה לירות במנהל , שכן - כך טען בקולי קולות - הוא ולא אחר האשם בגירוש האריסים הערבים . הואיל ודירתנו נמצאה בקרבת מקום , שמעתי את הצעקות והחרפות ובאתי כל עוד רוחי בי למקום המעשה . משעמדתי מקרוב על מצב הדברים לא היססתי הרבה וזינקתי אל התוקפן ; חטפתי ממנו את האקדח שבידו , ואם כי לא ידעתי כלל כיצד מפעילים אותו , איימתי על המתנקש בנשק שבידי . הערבי הנדהם לא האמין למראה עיניו . הוא נפגע קשות בשל עצם העובדא [ העובדה , [ שאישה מאיימת עליו להרגו , ועזב את המושבה , כשהוא מחרף ומגדף את כל עם היהודים ונשבע בשבועי שבועות , כי עוד יבוא יום נקם ושילם . " הסכסוך עם השכנים התלקח לסכסוך אלים ב 14 באוגוסט , 1908 כשנפצע פצעי מוות ערבי אחד ונפגע קל אחד האיכרים . ועד המושבה הציע לשומרים הערבים פיצויים מלאים בעד עבודתם בעבר ובעתיד ובלבד שיעזבו את המושבה . בתשובה , החלו השומרים הללו לירות לעבר המושבה , שמונה ימים לאחר יום התקרית . אשר דרבן את ועד המושבה להזעיק מיד עזרה ממושבות אחרות בגליל התחתון . נענו לקריאה כמה עשרות שומרים , פועלים ומתיישבים , ביניהם אנשי הקולקטיב מסג ' רה ואנשים מכנרת שרק אז נוסדה . במקום הוקמה מפקדה שאחד מחבריה היה אשר ארליך . כל יום שמרו על מסחה כחמישים איש , מבני המושבות הסמוכות . בית הספר הפך למחסן כלי נשק . כשרגעו במעט הרוחות , נמסרה השמירה הסדירה בכפר לחברי "בר גיורא , " הגרעין הראשון של ארגון "השומר , " שהגיעו מסג ' רה הסמוכה . רבים מחברי הקבוצה היו בני בית אצל אשר ודבשה וחלקו עמם חוויות . שמותיהם של מרביתם , בהם ציפורה בקר ( לימים זייד ) ואלכסנדר זייד , נותרו בזיכרונה של דבשה שנים רבות . לדאבונה , היו בקרבם כאלה שניסיונם בשמירה היה דל . יום אחד נכנס לבית אחד השומרים ובידו רובה . כשראה את דבשה אוחזת בידה את בתה הפעוטה סגולה , שטרם מלאה לה שנה , כיוון דרך לצון את הרובה לעברה ואצבעו על ההדק . כשקרה לו אשר לחדול מייד , ענה לו הלה שהרובה אינו טעון . אשר נטל את הרובה מידו , יצא החוצה רותח מזעם ולחץ על ההדק . קול שריקה חד של קליע פילח את הדממה . השומרים העברים שנשארו במושבה כשנרגעו הרוחות דרשו , מלבד משכורתם , את הבאתם של 15 פועלים עברים נוספים . בכך ביקשו להפחית את מספר ה ' חראתים ' הערבים הלנים בכפר ולחזק את כוחות השמירה . האיכרים שחששו מהשמירה העברית , דרשו מהשומרים
|
|