|
|
עמוד:11
על תרבות , צריך לקצץ . אולם אי אפשר לאמץ את הגישה האומרת שגם אם הקיצוץ הזה יביא בעקבותיו לייבוש חלק גדול משטחי החקלאות , ולהוצאת הרבה חקלאים מעיסוק בענף זה - יש לעשות זאת . אסור לעשות זאת ! זהי גישה בטלנית , של השלמה עם הגורל , שאיננה דרך מתאימה למשק מים מודרני . תפקידה הראשי של נציבות המים , הוא לדאוג לכך ששלושת המגזרים - הביתי , התעשייתי והחקלאי - יקבלו את כמויות המים הדרושות . נציבות המים לא תחליט לבטל את העדיפות שיש לצריכה העירונית , ונקבעו מראש מכסות לעיר עד לשנת , 2000 שיתבססו על קידוחים . מי השתיה אינם צריכים להתבסס על הכנרת . יש לספק מים לערים מאקוויפר ההר , שהוא מקור המים הטוב ביותר , מבחינת איכותו ומבחינת קירבתו לריכוזי האוכלוסיה . אם לא תהיה אפשרות לקבל מים מאקוויפר ההר , הם יסופקו מהקידוחים באקוויפר החוף , תוך מניעת פעילות מזהמת . רק בעדיפות שלישית , יסופקו מי שתיה מהכנרת . מרבית מי הכנרת בעשור הבא יופנו לצרכים לא עירוניים למעט כמות שבין 150 ל 200 מיליון קוב מים . מים אלה יקבלו טיפול כדי לספק אותם בסטנדרט של מי שתיה . בשנות האלפיים יופנו רק כ 200 מיליון קוב מים מהכנרת לצרכים העירוניים , דבר המחייב משטר תפעול יציב . לפני עשרות שנים , כאשר דנו במכסות מים לחקלאות ( ועדת יעקובי , ועדת חזני ) השתמשו במושג "הקצאות גמישות . " כיוון שמשק המים לא מבוסס על כמויות קבועות ( יש שנים גשומות , יש שנים שחונות וגם שנים של בצורת ) הוצע להפעיל תפעול גמיש : בשנים גשומות יסופקו יותר מים מהמכסות ובשנים שחונות יופחתו כמויות המים לחקלאים . מדיניות זו אינה יכולה להתממש יותר . אין אפשרות לנהל כיום חקלאות מודרנית עם הקצאות גמישות . מזה זמן רב הופסקו הגידולים האקסטנסיביים בחקלאות , כמו חיטה ותירס בתנאי בעל , ומיקשאות . היום עוברים לחקלאות מתוחכמת , עתירת הון , שיש צורך להשקיע בה משאבים רבים , כדי שתפרנס את עוסקיה בכבוד . ולכן , חלום זה של גמישות באספקת המים לחקלאות , לאורך זמן , איננו בר ביצוע . על אחת כמה וכמה הוא אינו יעיל בתעשיה . אי אפשר לומר לתעשיינים : מכסות המים שלכם ישתנו לפי העונות ! וגם לאזרחים בעיר אי אפשר לומר כי בשנים ברוכות ישטפו את המכוניות כאוות נפשם ובשנים שחונות - ימנעו מכך ! יש להפוך את נושא חסכון המים בעיר למשטר קבוע . אם רוצים חקלאות מודרנית שיכולה לעמוד בתחרות לאורך זמן ולפרנס את העוסקים בה ( ולא מפצויים ) יש להבטיח לה כמויות מים קבועות . אחרי שנקבע עיקרון כזה יש לקבוע את מימדי החקלאות , כמה מים ואיזה מים היא צריכה לקבל . אסור לגזור על החקלאות רק לצמצם את כמויות המים , כי על החקלאות נגזרות שתי גזירות , זו אחר ז הקטנה אבסולוטית של כמויות המים העומדות לרשותה , ומעבר לאיכות מים נמוכה - בעיקר מי ביוב בדרגות טיהור שונות . בשנת 1985 צרכה החקלאות כ 1 . 6 מיליארד קוב מים , מהם כ 1 . 45 מיליארדים
|
|