|
|
עמוד:3
פעילותו הספרותית של מיכה יוסף ברדיצ'בסקי השתרעה על פני כשלושים וחמש שנים ( 1921-1886 ) והיתה כידוע עשירה ומגוונת ביותר . בתוך תקופה זו מתבלט העשור האחרון של המאה הי"ט כתקופה דינמית ואינטנסיבית במיוחד . די להשוות בין מצבו האישי ומעמדו הספרותי של ברדיצ'בסקי בראשיתו של עשור זה ובסיומו כדי לעמוד על עומק התמורה שהתחוללה בו במהלכו . בשנת 1890 היה ברדיצ'בסקי עדיין בבחינת משכיל תורני , לשעבר בחור ישיבה המפרסם דברי ביקורת ופובליציסטיקה בעיתונות העברית במזרח אירופה וקורא לקבלת סמכותם הרוחנית של הרבנים כמנהיגים רוחניים . בשנת 1900 הוכר ברדיצ'בסקי במנהיגו של דור חדש בספרות העברית בזכות עשרות סיפוריו ומאמריו שכונסו באותה שנה בתשעה ספרונים ועוררו תהודה רחבה וויכוחים בין חסידים למתנגדים . בספרים אלה עוצב ברגישות דיוקנו הטרגי של הצעיר היהודי התלוש בן הדור , ומצד אחר נכללה בהם קריאת תיגר נגד גבולותיו המקובלים של מושג היהדות , ותביעת זכותו של היחיד העברי לממש כחפצו את מאווייו היצריים והאינטלקטואליים . בין שתי נקודות הציון האלה נפרשו עשר שנים גדושות אירועים , מאבקים ונדודים . ראשיתן ביציאתו של ברדיצ'בסקי מרוסיה לגרמניה ( דצמבר , ( 1890 והמשכן בשנות לימודיו בברסלאו , ( 1893-1891 ) בברלין ( 1894-1893 ) ובברן , ( 1896-1894 ) שבסיומן הוכתר בתואר דוקטור לפילוסופיה . אלו היו השנים שבהן התנתק במידה רבה מפעילות בספרות העברית , ולעומת זאת ספג את הספרות , האמנות והפילוסופיה האירופית , והושפע במיוחד מן הזרמים החדשים ששררו בהן , כגון הסימבוליזם בספרות ותורתו הפילוסופית של ניטשה . בשנות לימודיו התגבשה סביב ברדיצ'בסקי קבוצה של חבריו ללימודים , שנודעו בשם ' חבורת "צעירים , '" ובראשם יצא ב 1896 לוויכוח הנודע שלו עם אחד העם וחסידיו על דיוקנה של התרבות הלאומית . ויכוח זה הציב את ברדיצ'בסקי שוב במרכז ההתרחשות הספרותית וחזר והפנה אליו את תשומת לבו של קהל הקוראים . בד בבד טיפח בעקביות את שאיפתו להיות סופר גרמני , והשקיע מאמצים רבים בכתיבת סיפורים בגרמנית ( ובכללם רומן אוטוביוגרפי רחב יריעה , ( שרובם לא עלו יפה . משנת 1898 ואילך החל ברדיצ'בסקי בכתיבה אינטנסיבית של סיפורים עבריים , ובראשם שתי הנובלות 'מחנים' ו'עורבא פרח . ' פרותיה של כתיבה זו נגלו במרוכז ובמפתיע בארבעה מאותם ספרונים שהופיעו כמעט בבת אחת בשנת תר"ס .
|
|