|
|
עמוד:12
ותנועת המדע היתה למורשת בעלת ההשפעה הגדולה ביותר של יהדות גרמניה . אין להעלות על הדעת מחקר הדן בהיסטוריה האינטלקטואלית של היהודים בעת החדשה בלא שמדע היהדות יעמוד בו במוקד העניינים . בשנת 1994 ציינו מאתיים שנה להולדתו של אבי התנועה - ליאופולד צונץ . בהיעדר ביוגרפיה שלמה שצונץ כה ראוי לה , בחרתי להקדיש כרך מאמרים זה לזכרו . מחוות כבוד זו אינה מלאכותית או מאולצת , שכן דמותו ממלאת את כל עבודתי . שנים של מגע קרוב שיכנעו אותי בכך , שצונץ היה אולי החשוב ביהודי גרמניה במאה הי"ט , דמות בשיעור קומתו של מנדלםון . איש אינו משתווה לו בתפקידו החלוצי בחקר היהדות , בעיצובה מחדש ובהגנה עליה . בעידן של לחץ פוליטי מתמיד מן החוץ ושל אנדרלמוסיה אינטלקטואלית מיוסרת , הוא נלחם את מלחמתה של היהדות בחזיתות רבות : למען עיצובם מחדש של התפילה בבתי הכנסת , של מוסד הרבנות , של הדרשה ; למען עצירתם של נחשולי הרפורמה הרדיקלית ; למען קידומו של הליברליזם הפוליטי והמאבק באנטישמיות ; למען חידוש פניו של החינוך היהודי ולמען מיסודם האקדמי של לימודי היהדות . את כל אלד , עשה מבלי לוותר כל חייו על מחויבותו למחקר . הוא היה איש רב אנפין בעל רגשות עזים ודקדקן בפרטים , אדם שניחן במוח חד כתער וברגישות יתר והיה חדור גאווה יהודית והומניזם נאצל . לעולם היהודי שאבדה לו דרכו בשל האמנציפציה הוא הציע סוג חדש של מנהיגות דתית : ההיסטוריון . חרף נסיבות אישיות קשות ביותר , ניהל צונץ לבדו את המתקפה על דרך המחשבה הלא היסטורית של היהדות . הוא תפס במלואה את משמעותם המהפכנית של רעיונות האינדיווידואליות וההתפתחות שעמדו בלב ההיםטוריציזם הגרמני החדש . הוא היטיב ליישם את המתודולוגיה המשולשת שלו בחקר טקסטים עתיקים : החיפוש אחר מהדורות ביקורתיות ( המבוססות על השוואה של כל כתבי היד הקיימים , ( השימוש בפרשנות פילולוגית , ולבסוף - הצורך בניתוח קונטקסטואלי והשוואתי . מבחינתו , המדרש שוב לא יכול היה להיחשב כהיסטוריה . כשבאמתחתן כלים אלה , עיצב צונץ פרדיגמה חדשה , שנועדה לתקן , להסביר וליצור את נתוני ההיסטוריה היהודית . הוא המשיג בצלילות מוחלטת את כל רוחב היריעה של מדע היהדות , העניק לו את שמו המהדהד , והציב את אמות המידה הגבוהות ביותר לניהול המחקר בתחום זה . לצורכי עבודתו שלו בחר צונץ - במפגן מרשים של ראיית הנולד - לכתוב את תולדות בית הכנסת , המוסד אשר עתיד היה להתבלט בתקופת האמנציפציה כזירה הציבורית החשובה ביותר לביטוי הזהות היהודית . הפירוט במסירת העובדות , הכוח הארכיטקטוני והדבקות העזה במטרה , שאפיינו תמיד את מחקריו , חברו ליצירת השראה על דורות של תלמידים צעירים עד ימינו . צונץ עבד מתוך תחושת שליחות וטיפח את החדשנות ואת החשיבות של הקריירה שלו עצמו . הוא שמר על פיסות הנייר משולחן העבודה שלו - היומן , ההערות , הטיוטות
|
|