|
|
עמוד:13
שעה ששם במחזהו כנרת , כנרת בפי בעלת המלון את תיאורן של הצעירות המפונקות , חדורות האידאלים , שהגיעו לנמל יפו בימי העלייה השנייה , היישר מבית ההורים המגונן , אל תנאי הצנע והמחסור והעבודה הקשה ? תיאורו , מכל מקום , הולם את שתי בנות העשירים , שתמונותיהן נראות כאילו נגזרו מבין דפי רומן של טורגנייב : "הלב בוכה . שקטות כאלו . עדינות , / בצוארונים גבוהים ... בלבן השמלות הארכות . " מקץ חודשים אחדים חזותן משתנה כליל : "הה , T א ;•„• להיט .... כאלו ? : מלחמה TTT : היתה . T : כאלו ? : עשן I T T ואבנים ומלח לקוצים לטפו אותן בצפרנים . " אכן , לא ארכו הימים , ושתי האחיות החליפו את חליפות המסע היקרות בבגדי עבודה פשוטים , והצטרפו להתיישבות העובדת . בזיכרונות בנות התקופה , המכונסים בספר העלייה השנייה סיפרה שרה מלכין "הקיץ היה קשה מאוד . הקדחת תקפתני לעתים קרובות , והעיניים לקו בדלקת" ( שם , עמ' , ( 490 ועליזה שידלובסקי סיפרה על עבודתה בדגניה : "יצאתי עם תנחום לשדה לעךם אחרי הקציר . הייתה זו פעם ראשונה בדגניה שאישה יוצאת לשדה . הייתי מאושרת , כי כך תיארתי לעצמי את עבודתי בארץ לפני עלייתי wn בגמר יום העבודה עליתי בקושי על העגלה לשוב הביתה . כל גופי כאב וחומי עלה , אבל לא העזתי לגלות את הדבר לאיש" ( שם , עמ' . ( 557 רחל שהתנאים הקשים שינו את הופעתה לכלי הכר , נהגה לומר על עצמה באירוניה עצמית מרה : "עור פניי כצבע האדמה שאליה אני מתקרבת . " ברשימתה "על שפת הכינרת" כתבה רחל על העבודה בחווה החקלאית : "ארבע-עשרה היינו . ידיים מיובלות , רגליים יחפות , שזופות , שרוטות פנים , עזות , לבבות לוהטים [ ... ] 5 נכספנו לקרבן . לעינוי . " על המחסור ששרר בארץ באותה שנה , שבה הציגו רחל בלובשטיין ואחותה שושנה את כף רגלן בנמל יפו , אפשר ללמוד ממכתב שכתב אז י " ח ברנר לידידו אשר ביילין אף יותר מאשר מכל ספרי ההיסטוריה גם יחד . במכתב זה , ששוגר מירושלים ביום
|
|