|
|
עמוד:11
אין מדברים על . יש לנו הרושם בפשטות שאנו מדברים סוף סוף , לראשונה , באמת . אבל האם זה באמת כדי לומר דבר מה ? לא בהכרח . ואם לא , מה בדיוק ? אפילו מכתב האהבה , הניסיון הסוטה בתום לב למתן את המשחק או להניעו מחדש , מוטבע מדי באש המיידית כדי לדבר רק "עלי" ו"עליך , " אף על " אנחנו" הנובע מאלכימיית ההזדהויות , אבל לא על מה שנרקם בפועל בין זה לזה . לא על מצב המשבר , ההתמוטטות , השיגעון העלול לסחוף את כל סכרי התבונה , כשם שהוא עשוי , כמו הדינמיקה של אורגניזם חי במלוא צמיחה , להפוך טעות להתחדשות , לעצב מחדש , לתקן , להחיות גוף , הלך נפש , חיים . אפילו שניים . אף על פי כן , אם נסכים , בניגוד למאוהבות הצעירות הספקניות שלנו , שחרף העדר מידה משותפת לריגוש ולמובן המופעלים על ידי הגיבורים , ניתן לדבר על אהבה אחת , על אהבה באלף רבתי , עלינו להסכים גם שמחייה ככל שהינה , אין האהבה דרה בנו לעולם מבלי לכוותינו . אי אפשר לדבר עליה מסתמא , ולו לאחר מעשה , אלא על בסיס כווייה זו . הךפיון המעודן , הנובע מן ההגדלה המופלגת של האני המאוהב , החריג בגאוותו כבשפלותו , נעוץ בלב הניסיון . פצע נרקיסיסטי ? מבחן סירוס ? מוות לעצמי ? הללו הן מלים אכזריות הקרבות למצב זה של שבריריות עמידה , כוח שאנן המזדקר מאשד האהבה , או שאשד האהבה זנח , אך הטומן תמיד , תחת ארשת ריבונות שנכבשה מחדש , חותם כאב נפשי כגופני . חותם רגיש זה מורה לי - דרך האיום והעונג שהוא נוצר עבורי , ובטרם אסגר שוב , זמנית כנראה , בציפייה לאהבה אחרת שנדמית בלתי 3 אפשרית לפי שעה - שבאהבה "אני" היה אחר . ניסוח זה , המוליכנו לשירה או להזיה קודחת , מציע מצב של אי יציבות שבו חדל היחיד להיות בלתי ניתן לפיצול ומוכן להיאבד בתוך האחר , למען האחר . באהבה , סיכון שעלול להיות טראגי אלמלא כן , מתקבל , מנורמל , מובטח לגמרי . הכאב שנותר עם זאת מעיד על הרפתקה זו , אכן נסית , שבה יכולתי להתקיים בעבור אחר , דרכו ולנוכח מבטו . כשחולמים על חברה מאושרת , הרמונית , אוטופית , מדמיינים אותה בנוייה על אהבה , מכיוון שזו מרוממת אותי תוך שהיא מתעלה מעלי או חורגת ממני . אף על פי כן , רחוקה מהיות הבנה אהדדי , שקולה האהבה התאוונית פחות לתנומה הרוגעת של ציוויליזציות מפוייסות , מאשר לקדחתן , שחרורן , שברן . פסגה שברירית שבה מוות ותחייה מתמודדים על השלטון . איבדנו את הכוח והביטחון היחסי שהקודים המוסריים הוותיקים ערבו לאהבותינו , משאסרו עליהן או קבעו את סייגיהן . תחת האש הצולבת של חדרי ניתוח גינקולוגי ואקרני טלוויזיה , כרינו לאהבה בור שאין לדבר עליו , לטובת עונג , איווי , אם לא מהפכה , התפתחות , ארגון , ניהול , משמע לטובת הפוליטיקה . בטרם נגלה תחת עיי המבנים האידיאולוגיים הללו - השאפתניים
|
|