|
|
עמוד:169
אותם מן הבטריות שהמשפחה ומערכת החינוך החדירו לתוכם ימצאו עצמם אובדי עצות . מבחני האינטליגנציה מעניקים חיזוק לכל מי שמוכן לחזור באוזני הבוחן על הקיים והמוכר . הם מציבים בעמדות הבכירות אנשים שאופקיהם מוגבלים . הם מקדמים את מי שיודע בדיוק מה עליו לעשות כדי להתקדם . האינטליגנציה היא תעודת ההסכמה של הדור השני למהפכה , זה שנולד אל תוך הקיים ואינו מכיר דבר פרט לקיים . הדור הראשון , כאמור , לו הועמד בפני מבחן אינטליגנציה , היה אולי נכשל - ומסתגר לו בבושת-פנים בפינה החשוכה של הקבצה , 'ג או במשרה כנועה , מבלי לחדש דבר . האינטליגנציה היא גם תעודת ההסמכה של הדור השני לטיפוס במעלה הסולם החברתי - זה שהוריו למדו בדרך הקשה , ולעתים תוך השפלה אישית , את "כללי המשחק , " ומיהרו להעבירם לצאצאיהם , כדי להבטיח שידעו להחזיק במיקומם החדש . בין אלה נמצא , כמובן , את תומכיה הנלהבים ביותר של האינטליגנציה - וגם כמה ממתנגדיה החריפים ביותר של החשיבה הביקורתית . בידי הבוחנים משמשים הללו "הוכחה ניצחת" לכך שהאינטליגנציה הינה מכשיר "אובייקטיבי" לחלוטין , המסוגל להבחין באותו מיעוט הראוי לטפס ולהצטרף אל אלה העומדים למעלה . מיעוט זה משמש אותם כדי לטעון שהמברקים אינם מפלים בין מעמד אחד למשנהו ; "עובדה , " הם אומרים , "מי שמוכשר- מצליח . " האינטליגנציה איננה , כלל וכלל , ערובה להתקדמות ולפיתוח . האינטליגנטים אינם יודעים טוב יותר מאחרים כיצד לקדם את החברה . הם רק יודעים טוב מאחרים כיצד לקדם את עצמם בתוך החברה הקיימת . אם אנו מעוניינים בקידום החברה - וכוונתי , יהא הדבר ברור , לקידום כל חלקי החברה - אנו צריכים לפתוח את הדלתות בפני החשיבה הביקורתית . את החשיבה הביקורתית אי אפשר לקדם במודע , כשם שמקדמים את האינטליגנציה . לקדם אפשר רק את המוכר , את הידוע , את הממוסד , ואילו המחשבה החופשית , הביקורתית , בוחנת את מה שאינו ידוע . ודאי
|
|