|
|
עמוד:162
נעלה יותר , תוך התנתקות משאר הכיתה - ואולי אף השכונה והקהילה - היה שלב נוסף בתהליך מתמשך של התפרקות קהילתית . בשעה שחברי ועד החינוך באו לדון במדיניות ההקבצות , היה כבר חלק גדול מן המימסד הישראלי הוותיק שותף לתפיסה בדבר התחלקותה של אוכלוסיית התלמידים לקבוצות איכות שונות , ואף אימץ תפיסות חברתיות אנטי-שוויוניות . מבחינה זאת , היתה בו נכונות לאמץ גישות דומות לאלה שרווחו בקרב הוואספים האמריקאים בתחילת המאה העשרים . ח"כ אונא , ה"ייקה" איש המפד"ל , נתן ביטוי ברור לכך , במהלך דיון על החינוך לילדים "טעוני טיפוח , " שהתקיים , 18 . 3 . 63-ב כשנה קודם לדיון כשאלת ההקבצות . אונא , מראשי הקיבוץ הדתי , חבר קיבוץ שדה אליהו , היה גם הוא , כמו עקיבא ארנסט סימון , קרל פרנקנשטיין ושרגא עדיאל , יליד גרמניה . בגרמניה הוא סיים את בית המדרש לרבנים על-שם הילדסהיימר בברלין . בישראל הפך להיות חלק מקבוצת הפעילים ה"ייקים" של המפד"ל , כמוהו כיוסף בורג , מי שהיה שר הפנים בממשלת ישראל . אונא היה יושב ראש המועצה לחינוך ממלכתי דתי במשרד החינוך , ובין השנים 1956 1958-ו שימש גם כסגן שר החינוך . " מי שהוא סבור" אמר אונא , "שהתחלנו ללכת בדרך של התאמת תכנית לצרכי התלמידים והשתחררנו מן האליל של השוויון הפורמלי , אינו אלא טועה . עדיין הוא מרקד בתוכנו , הוא רק לבש צורה חדשה ואיני בטוח אם הצורה החדשה אינה מסוכנת יותר מהצורה הישנה . השאלה מהן מטרות החינוך שנציג לעצמנו , לתלמידים השונים . נזרקה סיסמא : חינוך תיכון ובהמשך חינוך אקדמאי לכל ילד כישראל . לא היה ברור מה הכוונה של הסיסמה הלכה למעשה , אבל חשוב מה משמעותה הציבורית , מה השפעתה על הדור הצעיר , כיצד תובן הסיסמה הזאת אצל הדור הצעיר . נדמה לי שהסיסמה תובן כך שכל אחד יכול להגיע לחינוך תיכון וגבוה וכל אחד מגיע לו שיוענק לו חינוך זה . אנחנו יודעים שהאחוז של אלה שיכולים להגיע לחינוך תיכון ולחינוך גבוה אינו גבוה ביותר . בארצות התרבות האחוז לא מגיע ליותר , 25 % -30 % -מ אבל לא הרוב , בוודאי לא כולם . אם כן מה תהיה התוצאה מזה שהצעירים לא יכולים להגיע ? אם ינסו ללכת בדרך זאת ,
|
|