|
|
עמוד:160
דרש לכלול את הערבים במדיניות החינוך הממשלתית , בהיותם אזרחים של המדינה . מבחינה זאת , נקט בעמדה חריגה , שלא נמצאו לה שותפים - אף לא אחד - בדיונים של ועד החינוך . באותן שנים היו הערבים נתונים עדיין לממשל צבאי ונחשבו ציבור עויין לכל דבר . גם כיום , לאחר 30 שנה , יהודים רבים אינם רואים את הישראלים הערבים כאזרחים שווי זכויות ; לדוגמא , ממשלתו של רבין מותקפת השכם והערב על כך שהיא נסמכת על רוב חוסם של "ערבים , " כאילו אין מדובר באזרחים לכל דבר . מצד שני , סימון הציע לכלול את הערכים כמעמד דומה לזה של המזרחים : לא כמועמדים להצטרפות מאסיבית אל האליטה האינטלקטואלית , אלא כציבור אשר רובו הגדול אינו מסוגל כלל להגיע למעמד שכזה , ואשר על כן יש לאפשר לחלק ממנו לטפס למעלה , כדי שיוכל לשמש כהנהגה מתורבתת היכולה ליטול חלק במשחק על-פי הכללים הנקבעים על-ידי אנשים כארן וכסימון . דבריו של סימון בזכות הנהגת ההקבצות התקבלו בברכה ובהסכמה על-ידי זלמן ארן . שר החינוך , אשר לרגל עיסוקיו נאלץ לעזוב את הדיון כתום דבריו של סימון , התחיל את הסיכום שלו בהבעת תודה לפרופסור סימון , "אשר בדרכו שלו אמר דברים אשר אני תמים דעים ותמים לב איתם" ( שם . ( 21 : ארן , סימון ושותפיהם לדעה הודרכו בראש ובראשונה על-ידי הרצון לשמר ולבסס את מעמדו הרם של המסלול הלימודי ה"טוב , " זה שתחילתו בבית-ספר יסודי של ילדי ותיקים והמשכו בבית-ספר תיכון . ההקבצות איפשרו למערכת החינוך המדינתית להימנע מחלוקה מחדש של משאבים חינוכיים , במעין טריפת קלפים מחודשת הנעשית כאשר מצטרף לשולחן שחקן חדש . ההקבצות איפשרו למיעוט של מזרחים לקבל שירות חינוכי טוב יותר , ובדרך זאת להתקדם - ולהוכיח כביכול תוך כדי התקדמותם כי המערכת פתוחה לכל , וכי הדבר היחיד המבדיל בין הצלחה לכשלון הוא ההשקעה האישית והנתונים האישיים - ולא העובדה שהמשאבים החינוכיים מחולקים בצורה בלתי-שוויונית . מבחינה זאת , ההקבצות לא היו צעד בודד : הפנימיות של האגודה לקידום החינוך , אשר שלפו , בעבר ואף כיום , צעירים וצעירות משכונות ומעיירות פיתוח שאין בהן בתי-ספר תיכוניים עיוניים והעבירו אותם
|
|