|
עמוד:157
המזרחים שזה מקרוב באו גרו בעיר התחתית , בשכונות הפלסטיניות הנטושות , שואדי סליב היתה אחת מהן . הם למדו בבתי-ספר נפרדים , ולא באו במפגש עם בני גילם האשכנזים הוותיקים . אחד מחברי ועד החינוך , משה רינות , מי שהיה מאוחר יותר מנהל מחלקת החינוך בעיריית חיפה , הצביע על ההבדל באיכות החינוך בין בתי-הספר בעיר התחתית ובין אלה שעל ההר כבעייה מרכזית , ואף הציע להקים בתיספר על-אזוריים בהם ילמדו זה לצד זה תלמידי הכיתות הגבוהות , ז' וח' - רעיון שיושם מאוחר יותר במסגרת מה שקרוי "אינטגרציה ; " " אם אנחנו לוקחים שתי כיתות בואדי סליב ועושים הקבצה אין בכך פתרון , " אמר ( שם . ( 11-. אלא שארן , עדיאל וסימון חתרו , כאמור , בדיוק לכך - ליצירת הקבצה גבוהה בואדי סליב ובשכונות דומות לה ברחבי הארץ , שתאפשר להצמיח אליטה מקומית משכילה , יחסית , וקרובה בערכיה לאלה של האליטה השלטת . בעוד שארן ביקש למצוא מענה לאתגר הפוליטי שהציבו בפני חבריו להנהגת מפא"י מנהיגי ואדי סליב , סימון ראה את מדיניות ההקבצות כחלק אינטגרלי של תפיסתו את מערכת החינוך , כמסגרת שתפקידה המרכזי הוא עיצובה של האליטה החברתית . ההקבצה , אמר סימון , מאפשרת "את ביצועו של אחד התפקידים החינוכיים החשובים ... והוא : יצירתן של עליתות-הצטיינות שונות באותה כיתה ממש . למשל , ילדים שאינם מתקדמים בקצב מהיר בשלושת המקצועות של ההקבצה או בשניים או באחד מהם , עשויים בכל זאת להצטיין משאר חבריהם בכמה פעולות משותפות , אם בשירה או בציור " ... ( שם . ( 18 : אך הוא מיהר והבהיר : "במבנה החברה המודרנית תהיה בכל זאת העליתה האינטלקטואלית-מקצועית בחינת עליתת-העליתות . עלינו לשאוף לכך , שתהיה גם בעלת רמה מוסרית ואזרחית גבוהה" ( שם : שם . ( סימון , שידע כי הוא ניצב בפני אנשים שחלקם דגלו עדיין בתפיסות חברתיות שוויוניות , השתמש בעמדת הסמכות האינטלקטואלית שלו כדי להציג את דבריו כאילו הם חלק ממוסכמה חדשה ההולכת וחובקת את כל העולם : ... " תהיה זו רומנטיקה מסוכנת , " אמר בהתכוונו לסגל ולמסינגר , "להניח שאנחנו בארצנו הקטנה נהווה לאורך ימים יוצא מן הכלל מן המבנה הנוצר והולך בכל ארצות תבל ובכל משטרי
|
|