|
|
עמוד:155
( שם . ( 4 : ארן היה ככל הנראה רגיש לביקורת זו על ההקבצות , ובחר להתחזק מכך שהמורים והמנהלים לא העלו את הבעייה , במקום להשיב באופן ענייני למבקריו בתוך ועד החינוך . ואולם ארן בחר שלא להסתמך רק על עוצמת הטיעונים שלו , ובבואו להתייצב אל מול אנשי ועד החינוך הוא הפעיל את מלוא משקלו הפוליטי . המסר שלו היה חד וחלק : המצב החברתי מחייב מדיניות חדשה , המורים והמנהלים אומרים שהשיטה פועלת , ומשרד החינוך מתכוון לרוץ קדימה עם השיטה . "זה [ הביקורת הציבורית ; ש . ס [ . לא ישפיע עלינו , זה רק מעצבן . זה לא ישפיע על המעשה . אנחנו נעשה את שלנו " ... מי שנטל על עצמו את עיקר עבודת הצידוק של מדיניות ההקבצות היה עקיבא ארנסט סימון . סימון , פרופסור לחינוך , שלימים זכה בפרס ישראל לחינוך , הגיע לישראל מברלין . 1928-ב הוא היה מקורב למרטין בובר ופעל לצידו באגודת "ברית שלום , " שדגלה במדינה דולאומית . הוא אף ערך את בטאון התנועה , בעיות היום . בתקופה שלאחר מלחמת ששת הימים היה פעיל בתנועות שמחו נגד הכיבוש , ביניהן של"י ( שטרן , . ( 1980 ואולם , מעל לכל נודע כאיש רוח ומוסר - בניגוד לארן , שנודע בעוצמתו הפוליטית . כמו ארן , גם סימון פתח במתקפה ישירה על המתנגד העיקרי , מרדכי סגל . הוא ביקש מסגל כי "ישתדל להשתחרר בבירור זה מאידיאולוגיזציה פוליטית יתירה" ( ישיבת ועד החינוך , , 15 . 6 . 64 ג"ה , גל , 1409 / עמ' . ( 18 בהערה זאת ביקש ככל הנראה סימון להעמיד את עצמו - ואת ארן - במישור נעלה ו"טהור" מזה של סגל . לאמיתו של דבר , אימוץ מדיניות ההקבצות היתה צעד שקשה להעלות על הדעת פוליטי ממנו - במובן זה שעתידות היו להיות לו השלכות מרחיקות לכת על סיכויי הקידום של מרבית התלמידים המזרחים . קל היה לעמוד על פוליטיותו של הצעד אילו נטלה חלק בדיון נציגות מגובשת של מזרחים , אשר היתה מציגה את ההפרדה להקבצות במערומיה , כשיטה הבאה להכניס פירוד בין מזרחים לבין עצמם , או , בערים הגדולות , להפריד בין אשכנזים ובין מזרחים - כפי שתיאר זאת יוסף שפירא . ואולם בהעדר נציגות שכזאת , יכול היה סימון לטעון כנגד פוליטיקה במובן של התגוששות בין-מפלגתית - ולהציג את סגל כמי שמעלה טיעונים
|
|