|
|
עמוד:154
הסתמכות זו של ארן על קוננט היא מעניינת . ג'יימס קוננט שימש , בין השנים 1933 , 1953-ל נשיא של אוניברסיטת הארווארד , בית החינוך האקדמי של האליטה של ארה"ב . במלחמת העולם השנייה הוא שימש כאחד מראשי הביון האמריקאי , וייעץ לנשיא רוזוולט בתחומים שונים , כולל בתחומים הנוגעים להבטחת מעמדה של ארצות-הברית כמעצמתעל לאחר המלחמה , בייחוד בתחום הטכנולוגיה והמדע ; מאוחר יותר שימש נציב עליון ובהמשך שגריר של ארצות-הברית בגרמניה . תיאורו כ"מהפכך על-ידי איש תנועת העבודה הישראלית מעיד על אחת משתיים י או על אי-ידיעה של הפרטים הנ"ל , או על שינוי יסודי במושאי ההזדהות של הנהגת תנועת העבודה . לאחר שקבע ברורות באיזו ספרות מחקרית הוא מצדד , עבר ארן לערעור מעמדם של החוקרים בעלי הביקורת כשכבה חברתית . בהתייחסו לדבריו המתונים מאוד של מזכיר הסתדרות המורים , שלום לוין , אשר הסתמך , כמו מרדכי סגל , על מחקרים מחו"ל , אמר : . .. " מובן שצריך ללמוד על הנעשה כחו"ל , אבל במדה שנמצאתי למד מתוך הספרים שאני קראתי , ניתן למצוא בספרות זו לגבי הענין המדובר , כמו ברוב ענייני החינוך , דבר והיפוכו" ( שם . ( 3 : עתה עבר ארן לשימוש בטקטיקה שהיתה חביבה על ראשי תנועת העבודה , לאמור , ההנגדה בין "אנשי מעשה" ובין "מומחים , " תוך הפגנת העדפה ברורה לאלה הראשונים . במקרה שלפנינו , "אנשי המעשה" היו המנהלים והמורים , בעוד ש"המומחים" היו האקדמאים ואנשי הרעיונות שבקרב ועד החינוך ] "מותר לי להגיד שבעניין ההקבצה נתגלתה כמעט תהום בין העוסקים בה למעשה לבין אלה שדנים עליה מבחינה עיונית" ( שם . ( 4 = המעניין הוא שארן מצא לנכון לערער על מעמדם של המומחים , ולהסתמך על זו של "אנשי המעשה , " דווקא בנקודה המרכזית של הביקורת נגד ההקבצות - ההשלכות החברתיות שלה : "איש בכינוסים [ של המנהלים והמורים ; ש . ס [ . לא אמר ( שאין בעיות ;( אנחנו [ הכוונה לראשי המשרד , ש . ס [ . איננו אומרים זאת . יש בעיות של חדרי לימוד נוספים , יש בעיות של מורים , יש בעיות של תכניות הלימודים ושל ספרי עזר . אך פחות מכל דובר בכינוסים אלה - ואני שמעתי עשרות דוברים - על העניין שמעסיק אותנו כאן , לפי הפרוטוקול של הישיבה הקודמת - על החשש של הפרדה חברותית"
|
|