|
|
עמוד:150
חברי מפא"י , לא היה שום גוף מזרחי אחר שהשתתף באותו דיון ( דוד לוי , . ( 71-72 : 1987 באשר לשמאל של תנועת העבודה , הוא היה נתון באותן שנים בתהליך מואץ של היחלשות והצטמצמות , לאחר עשור ומעלה של מאבק כושל במדיניות ה"ממלכתית '' של בן גוריון , ובמדיניות הפיתוח שאיפשרה את עלייתו של מה שרוזנפלד וכרמי כינו בשם "המעמד הבינוני יציר המדינה" ( רוזנפלד וכרמי , . ( 1979 לשמאל של תנועת העבודה לא היתה עוד אחיזה ממשית במערכת החינוך , להוציא בתיהספר הקיבוציים . "זרם העובדים" בחינוך פורק עשר שנים לפני הדיון בוועד החינוך . יתרה מזאת , זרם זה , גם טרם פירוקו , לא רכש אחיזה ממשית בבתי-ספר ביישובי העולים : בעוד שהזרם הממלכתי-דתי , שהיה מזוהה עם המפד"ל , הקים ביישובי העולים בתי-ספר רבים , שהיו מזוהים בצורה ברורה עם המפד"ל , השמאל לא השכיל להקים בתי-ספר שיהיו מזוהים איתו . בתי-הספר הלא-דתיים שהוקמו בשכונות ובעיירות הפיתוח היו "ממלכתיים" - דהיינו , ללא זיהוי מפלגתי ברור , ובוודאי לא עם השמאל ; במידה והיה זיהוי , היה זה עם מפא"י , מפלגת השלטון , שהספיקה להתרחק כבר משותפותיה השמאליות . כיון שכך , ההתנגדות המרכזית שיכלו אנשי השמאל בוועד החינוך להציב היתה במישור הרעיוני . ובמישור זה , כפי שנראה להלן , נתפסו דבריהם כהדים קלושים של עולם האתמול , שאין לו עוד , לכאורה , רלבנטיות רבה בעולם המודרני התוסס והמשתנה במהירות . את נס ההתנגדות למדיניות של ארן ושל שותפיו ה"ייקים" בוועד החינוך נשא מרדכי סגל , איש תנועת אחדות העבודה , מי שהיה מנהל סמינר הקיבוצים בתל-אביב וחבר קיבוץ גבעת חיים מאוחד . הצטרפו אליו שניים : יהודה מסינגר , חבר קיבוץ גם הוא , ויוסף שפירא , איש חינוך שעלה מארצות-הברית . שלום לוין , מי שהתפרסם כמה שנים מאוחר יותר כמזכ"ל מיליטנטי של הסתדרות המורים בתקופת המאבק נגד הרפורמה בחינוך התיכון , הביע דברי הסתייגות , אך לא התנגדות של ממש ; כאשר הצביע על מחקרים אמריקאיים שהעלו ספקות לגבי שיטת ההקבצות , אמר : "אני מביא את זה מפני שלי אין גישה עקרונית השוללת את זאת לחלוטין" ( ישיבת ועד החינוך , , 11 . 5 . 64 ג "ה , גל , 1409 / עמ' . ( 20
|
|