|
|
עמוד:148
מתואמת ורצופה להשגת יעד משותף מוגדר . כמה מן האנשים אכן היו קשורים זה לזה : א"ע סימון וקרל פרנקנשטיין היו מקורבים זה לזה ושיתפו פעולה במערכת של כתב העת "מגמות ; " סימון אף כתב בהרחבה ובאהדה על עמדותיו של פרנקנשטיין ( סימון , 1951 . ( 1966-ו ניירות עמדה של משרד החינוך , שבחלקם יצאו ממשרדו של שרגא עדיאל , הפנו את המחנכים למאמריו של קרל פרנקנשטיין , כדי לרכוש הבנה בבעיותיהם של תלמידים "טעוני טיפוח" ( ר' למשל "הנחיות למחברי ספרי לימוד בעברית לכיתות - 'ו ח' ככתי"ס טעוני טיפוח , " ג"ה , גל . ( 1765 / א"ע סימון ושרגא עדיאל היו , ככל שעולה מן הפרוטוקול של הדיון , במגע זה עם זה במסגרת הטיפול בשאלת התלמידים המזרחים . היחיד שאין לי לגביו כל מידע בהקשר זה הוא משה אתא , ח"כ מן המפד"ל ; ואולם אונא שימש בשנות החמישים כיו"ר המועצה לחינוך ממלכתי-דתי במשרד החינוך , ובתוקף תפקידו זה סביר להניח שהיה לו מגע כלשהו עם לפחות חלק משלושת האחרים , עקב זהות הנושאים שהעסיקו את כולם . אולם גם אם לא התקיים כל תיאום בין ה"ייקים" שלנו , הרי שדבר אחד בכל זאת היה משותף לכולם , והוא רקע של התנסות אישית במערכת חינוך מדינתית אליטיסטית שהפרידה בבירור בין מועמדים לחברות במעמד האינטלקטואלי והפרופסיונאלי ובין מועמדים לחברות במעמד הפקידים והפועלים - הלא היא מערכת החינוך הגרמנית . כל הארבעה היו חניכי גימנסיות גרמניות , אשר שימשו כמכינות אוניברסיטאיות . המדיניות השוויונית והאוניברסליסטית שאיפיינה את מערכת החינוך היישובית בארץ ישראל , ובמיוחד את זו של תנועת העבודה , היתה זרה להם במידה רבה . המעבר לשיטה דו-מסלולית נראה להם בוודאי כצעד מובן מאליו ; שרגא עדיאל מספר כיצד התרחש המעבר מתפיסה שוויונית לתפיסה דיפרנציאלית - אותה הוא כינה שוויונית יותר : "לקחי העשור הראשון וראיית המציאות החינוכית-הסוציאלית המשתנה בשנות החמישים טפחו על פנינו , והעמידו בספק את האמון הבלתי-מעורער בעקרון 'השוויון בחינוך , ' השוויון הפורמאלי , שאינו לעיתים קרובות , אלא אי-שוויון למעשה" ( עדיאל , . ( 1970 .- 12 מבין הארבעה , הבוטה ביותר היה א"ע סימון , שקרא לטיפוחן של אליטות חברתיות שונות ומגוונות . בראש כולן תעמוד העילית האינטלקטואלית-
|
|