|
|
עמוד:141
איננו יודעים האם האנשים שהשתתפו באותם כנסים ייצגו את התחושות של כלל ציבור המחנכים שהתנסה באותה שנה בהוראה בהקבצות , או שמא היתה זו קבוצה שנבררה היטב על-ידי מארגני הכינוסים . מכל מקום , בולטת העובדה שאף אחד מן הדוברים לא הביע הסתייגות חזקה ומנומקת מן המדיניות החדשה . דבריה של הגב' חיה , מורה מנוה עובד שליד פוריה , מייצגים את רוח הדברים של מרבית הדוברים : "אני מלמדת בישוב עולים , ואני מברכת את הרגע שניתנה לנו היכולת ללמד בשתי קבוצות . משום שאם קודם ראיתי קהל של ילדים , אני רואה עכשיו ילד , ואני רואה כאן ילד וילד , ואני יכולה לדבר אתו ... אצלנו זה מתבטא בצורה כזאת , שאנחנו יושבים בצורת שולחן עגול , כל הילדים מסביב , איש אל רעהו , מדברים , בוחנים , שואלים - זה בקבוצה המתקדמת . בקבוצה החלשה יותר יש להם אפשרות לשאול את המורה , ואם ילד היה בינוני , הרי בקבוצה החלשה הוא , אפשר לומר , מתקדם . הוא אומר את הדברים בצורה בטוחה ... עצם העובדה שחלקו את הילדים ונתנו להם אפשרות להתקדם בצורה כזאת בשתי הקבוצות יחד - זוהי ברכה , והלוואי והיינו יכולים לחלק גם את הכיתות האחרות , להתחיל אפילו בכיתה , 'ד , 'ה ולהתחיל כבר מן היסוד , לאפשר לילדים החלשים להתקדם , לאפשר לילדים הטובים להתקדם עוד יותר - ובזה אנחנו נגיע פעם לרמה טובה" ( שם . ( 25 = ככלל , המנהלות והמורות מיעטו להתייחס לשאלות חברתיות , מוסריות או פוליטיות הכרוכות בהפרדה בין ילדים לפי רמת יכולת . במקום זאת הן התמקדו בבעיות ארגוניות ולוגיסטיות הדורשות , לדעתן , טיפול , כדי שאפשר יהיה ליישם את ההפרדה להקבצות ביתר יעילות . בעיות אלה אינן עומדות , אמנם , במרכזו של מאמר זה , אולם מן הראוי לציין אותן בקצרה ; עיון קצר זה יעזור לנו להבין כיצד התגלגלה מדיניות ההפרדה לכדי כך , שהסיכויים להעניק תיגבור וחיזוק לקבוצות החלשות הפכו לקלושים ביותר , וכיצד נהייתה ההפרדה , במקום זאת , לשיטה של הסללה , אשר בה , מרגע שתלמיד נכנס להקבצה נמוכה , סיכוייו להגיע להקבצה גבוהה הצטמצמו עד מאוד . כבר בשנות 70-ה מצא אחד המחקרים הראשונים שנערכו בסוגייה זאת - המחקר נערך בחטיבות הביניים - כי שיעור העוברים
|
|