|
|
עמוד:129
על ספסל הלימודים היתה אולי מועטה יותר מזו שגילו אמריקאים ותיקים ביחס לאמריקאים חדשים יוצאי אירופה בראשית המאה . המערכת הישראלית אליה הוכנס רעיון ההקבצות היתה שונה , אם כן , מזו האמריקאית של שנות 20-ה של המאה . בארצות-הברית , ההגירה הגדולה יצרה כיתות הטרוגניות , שההקבצות הונהגו בהן כדי להשיג מידה של הומוגניות - על-פי רמות , שבפועל קיבלו ביטוי מעמדי ותרבותי . בישראל , לעומת זאת - וכפי שנראה מכאן ואילך - הונהגו ההקבצות באותם בתי-ספר שבהם רוב התלמידים היו מזרחים , מתוך מטרה ליצור הטרוגניות מעמדית בתוך כיתות שהיו הומוגניות מבחינה עדתית . ברקע ההחלטה להנהיג הקבצות בישראל עמד תהליך ההבנייה של מבנה מעמדי חדש . אל היישוב הציוני מלפני , 1948 שרובו היה אשכנזי , נוספו עתה קבוצות גדולות וחדשות - העולים היהודים , שבהם רוב של יהודים מארצות ערב , והפלסטינים שנותרו בתחומי ישראל . האליטה של היישוב הוותיק ניצבה בראש מנגנון מדינתי , אשר , בסיוע חיצוני , התעצם והתרחב , וקלט אל תוכו רבים מן הוותיקים ( רוזנפלד וכרמי , . ( 1979 מנגנון זה יזם מדיניות פיתוח חדשה , ששמה את הדגש , במקום על התיישבות חקלאית , על תיעוש ועל שירותים נלווים . תיעוש זה היה כרוך , מחד גיסא , בפרולטריזציה של יהודי ערב , ומאידך גיסא באקדמיזציה ופרופסיונליזציה של בני ובנות האשכנזים הוותיקים ( סבירסקי , . ( 1981 הפלסטינים , שלא נכללו כלל בתכניות הפיתוח , צריכים היו להסתפק בחדירה לענפי שירותים שנוצרו בעקבות התיעוש והצמיחה הכלכלית הכללית . תכניות הפיתוח הואצו , בין השאר , בגלל האבטלה הכבדה ששררה בשנות , 50-ה במיוחד בריכוזי העולים מארצות ערב . בעיירות הפיתוח , במעברות ובשכונות העוני העירוניות היתה התמרמרות רבה , שלוותה בתחושות קיפוח עדתיות . התמרמרות זו באה לידי ביטוי בקיץ 1959 בהתקוממות של מאות אנשים בוואדי סליב שבחיפה . מנהיגי המתקוממים יצרו מסגרת פוליטית חדשה , "איגוד עולי צפון אפריקה , " שעוררה הדים של תמיכה בריכוזי עולים ברחבי הארץ ( דהאן-כלב , . ( 1992 הדגל השחור שהניפו מתקוממי ואדי סליב היה מסר שנקלט היטב אצל מנהיגי המדינה .
|
|