|
|
עמוד:111
רף הקבלה לאוניברסיטאות מצד אחד , ופתיחתן של מכללות אזוריות שתנאי הקבלה אליהן נמוכים יותר , מצד שני ; ומגמות ההפרטה והמיסחור של בתי-הספר , שסופם להגדיל את משאביהם של בתי-הספר המבוססים . בד בבד קונות להם מקום גם טענות כנגד ההשקעות הגדולות , כביכול , בתלמידים "טעוני הטיפוח , " וקריאות להפנות את המשאבים לתכניות ל"מחוננים" ול"מצטיינים . " שתי המגמות , זו של טיפוח "צבא עלית" וזו של פיתוח בתי-ספר אליטיסטיים , שלובות זו בזו . השילוב ביניהן מרמז על תחושת בטחון גוברת של האליטה הישראלית , המרגישה שבשלב ההיסטורי הנוכחי , היא יכולה להשיג את יעדיה תוך התבססות על מעגל פנימי חזק ומבוסס של "ישראלים , " בלא להזדקק ל"ישראליזציה" כללית ומקיפה יותר . נטייה זו ניזונה במידה רבה מן השינוי שחל בהגדרת הפרוייקט הלאומי - אל התמקדות בביסוס צבאי ודמוגראפי של האחיזה בארץ , ביסוס שהצריך גיוס לאומי כולל ו"ישראליזציה" לאתוס של הקרבה וסולידריות , להתמקדות בפיתוח כלכלי המבוסס על גרעין פיננסיטכנולוגי-תעשייתי "איכותי , " חזק דיו כדי לשאת ולתת עם שליטי המדינות השכנות על מעמד אזורי הולם , תוך הישענות לעת צרה על צבא "קטן וחכם" המסוגל להעניק תחושה של ביטחון בעידן שלאחר המלחמה הקרה . התפתחות זאת מצביעה , מצד אחד , על הסתגרות מוגברת של האליטה הישראלית , ועל הגבהת המחסומים בפני אלה המבקשים לחדור אל מרכז המעגל ה"ישראלי . " מאידך גיסא , הצטמצמותו התפקידית של הצבא מבשרת גם על אפשרויות חדשות , שאינן שליליות בהכרח . שכן מרגע שהצבא הופך לפחות אוניברסליסטי , המונופול שלו על הגדרת ה"ישראליות" נחלש , ונפתח פתח להוספת מרכיבים חדשים ואולי אף אלטרנטיביים להגדרת ה"ישראליות . " דרך פתח זה יוכלו להיכנס ולהתבטא קבוצות שעד כה מצאו את עצמן בשולי ההווייה ה"ישראלית : " נשים , פלסטינים אזרחי ישראל , מזרחים שהתחמקו משירות צבאי או שנדחו על-ידי הצבא , או עולים חדשים שאינם מגוייסים לצה"ל .
|
|