|
|
עמוד:89
מארד . ספרי הלימוד בתחומים החברתיים וההומאניים מוצאים לאור על-ידי כל זרם בנפרד ו הסופרים הנלמדים הם סופרים שונים בכל זרם י הסמלים התרבותיים - חגים , דמויות , יצירות - הם ייחודיים לכל זרם , או שהם מועברים בגירסא המיוחדת לכל זרם . המאבק הבין-זרמי שהתנהל בשנות 50-ה על נפשות ילדי העולים החדשים מארצות ערב , היה בעיקרו מאבק בין חילוניים לדתיים . המאבק היה חריף ביותר - הוא הוביל , כאמור , למשבר ממשלתי ולבחירות חדשות - והוא המחיש להנהגה החילונית של המדינה כי לא יהיה בכוחה להנהיג חינוך מדינתי כללי שווה לכל נפש . הבחירות הולידו עיסקה חדשה , שנתנה תוקף מדינתי לעיסקה משנת 1920 ו כאמור , הפרדה ממלכתית בין דתיים לחילוניים . הסדר זה הוא ייחודי לישראל : בתי-ספר נפרדים של דתיים קיימים בארצות רבות , אך בדרך כלל הם מופעלים על-ידי תנועות דתיות , והם אינם נהנים ממימון מדינתי , או שהמימון המדינתי מכסה רק חלק מתקציבם . בישראל , לעומת זאת , בתי-ספר דתיים - יהודיים - הם בתי-ספר מדינתיים לכל דבר , והם ממומנים במלואם על-ידי המדינה . הפיצול הרשמי בין בתי-ספר דתיים ללא דתיים לבש משמעות מיוחדת מאז שנות הששים , וביתר שאת לאחר מלחמת ששת הימים ומלחמת יום כיפור , כאשר הפעילות האידיאולוגית של מערכת החינוך הישראלית החלה להתמקד סביב הזהות היהודית . הדורות הראשונים של ההתיישבות הציונית התאפיינו בהתנכרות לגולה ובשאיפה לפתח קשר תודעתי ישיר בין הציונות וכין הממלכתיות היהודית בארץ ישראל בימים שקדמו לחורבן בית שני , תוך כדי "דילוג" על תקופת הגלות . כיום , מגמות אלה פינו את מקומם לפעילות אינטנסיבית של טיפוח הזדהות עם מכלול הרצף ההיסטורי היהודי , כולל תקופת הגלות . האתוס הציוני של מרידה בגלות בכלל , ובדור ההורים בפרט , ושל פריצה מתוך מה שנתפס כמעגל הסגור של ההיסטוריה היהודית הגלותית ויצירה של עולם לאומי וחברתי חדש , פינה את מקומו לאתוס של המשכיות היסטורית יהודית . הציונות , שבעיני מחולליה נתפסה כנקודת שבר 'nnD , ( rupture ) nV עתה להיתפס כגילגול נוסף , אם כי "אחרון" ו"סופי , " של הרצף ההיסטורי היהודי . את מקומה של התפיסה הפתוחה , הגמישה והיצירתית של יהודיות כפי שהיא טופחה
|
|