|
|
עמוד:88
היישובית על-ידי יצירת מערכת חינוך משותפת" ( שם : . ( 310 הד"ר ניסן טורוב , איש ועד החינוך של היישוב הציוני , הציע להעניק למערכת החינוך מבנה פלוראליסטי והטרוגני , שעיקרו "יסודות משותפים שהם בבחינת 'יקוב הדין את ההר' לכל בתי-הספר בארץ ישראל" ( שם . ( 261 : מעבר ליסודות משותפים אלה , הציע טורוב לתת חופש " לכל מפלגה , קיבוץ ומעמד לגבי קביעת שאר חלקי התוכנית , וזאת תוך השגחה מצד הוועד העליון המשותף לכל מערכת החינוך . " לדבריה של אלבוים-דרור , היה בהצעה זאת משום "מתן אפשרות לכל קבוצה לפתח תוכניות הוראה וחינוך משלה , מעבר לתכנית-המינימום המשותפת לכל" ( שם שם . ( ואולם דגם זה לא סיפק את מפלגת " המזרחי " . " טעות גדולה היא , " אמרו אנשי "המזרחי , " "לחשוב שאפשר לייסד בארץ-ישראל חינוך משותף ... כפרינציפ , 'המזרחי' רוצה ששאלת החינוך שלה תהיה מסורה לידה" ( שם . ( 278 = מרגע שהוחלט על חלוקה לשתי מערכות נפרדות , גברו "המאמצים להדגשת ההבדלים , להקמת חומות ולתחימת תחומים" ( שם . ( 310 : החינוך היהודי-ציוני בארץ-ישראל , שעד אז נשאו כל בתי-הספר שלו אופי מסורתי , התבדל מעתה לבתי-ספר חילוניים ולבתי-ספר דתיים . זהו הרקע ההיסטורי לתפיסה המנחה עד ימינו אלה את מערכת החינוך הממלכתית-דתית , יורשתה בת-זמננו את מערכת החינוך של " המזרחי : " "החברה הדתית מצפה ... מטעמים דמוקרטיים , שהחינוך הדתי יוחזק על-ידי המדינה , אך תובעת את זכותה לאוטונומיה מלאה בענייני חינוך , כאשר גושפנקא ממלכתית תמנע התערבות של החברה החילונית בענייניה . מנקודת מבטו של הציבור הדתי , החברה החילונית מציגה דגם בלתי-קביל של יהדות המכיל בתוכו יסודות העלולים לערער את בסיס הקיום הרוחני היהודי , ובעקבותיו את עתיד העם" ( שרמר , . ( 1985 : 350 ההפרדה בין אורתודוקסים , דתיים וחילוניים נתנה פתח לטיפוח של הגדרות שונות של יהודיות ושל ישראליות , ומנעה היווצרות של עולם שיח ותכנים המשותף לכלל תלמידי בתי-הספר היהודיים בישראל . תלמיד העובר מבית-ספר יהודי חילוני לבית-ספר יהודי דתי , או לבית-ספר חרדי , עובר מעולם שיח אחד למשנהו . המורים והמורות , תכני הלימוד , היחסים בין מורים , תלמידים והורים - כל אלה שונים עד
|
|