|
|
עמוד:87
אלא שבישראל יש גם הגדרות אחרות , מקסימליסטיות ומורכבות יותר של "ישראליות . " הגדרות אלה מעוגנות בפיצול שנוצר במהלך המאות 19-ה וה20- בקרב יהודי אירופה , בין דתיים לחילוניים ובין דתיים לבין אורתודוקסים . פיצול זה מנע היווצרות של מערכת חינוך יהודית אחידה באירופה , ואף ביישוב היהודי בארץ ישראל . פיצול זה אף מנע פיתוחה של הגדרה אוניברסליסטית ומקיפה של "ישראליות , " אשר עשוייה היתה לאפשר לבתי-הספר לעמוד במרכז תהליכי ה"ישראליזציה . " מערכת החינוך הישראלית מפוצלת , על-פי חוק , בין חילוניים , דתיים ואורתודוקסים . לידתו הרשמית של הפיצול בעיסקה משנת , 1920 בקונגרס הציוני בלונדון , בין ההנהגה הציונית הכללית ובין מפלגת " המזרחי . " אנשי מפלגת "המזרחי" שאפו להפוך לגורם הפוליטי המרכזי בציבור היהודי הדתי והחרדי בארץ ישראל . הם ביקשו להשיג זאת , בין השאר , באמצעות השליטה בחינוך הדתי , כולל זה החרדי . תביעתם היתה להקים מינהל חינוכי דתי נפרד אך שווה מעמד לזה החילוני , אשר יקבל את מימונו באופן ישיר - כמו בתי-הספר הציוניים החילוניים מן ההסתדרות הציונית . הפירוש המעשי של התביעה שהציגה "המזרחי" בקונגרס לונדון היה "הקמת שתי מערכות חינוך נפרדות במימון ההסתדרות הציונית , ושליטה של 'המזרחי' על המערכת הדתית" ( אלבוים-דרור , . ( 1990 : 305 ההנהגה הציונית הכללית , שביקשה לגייס לשורותיה את היהדות החרדית , וחישבה שתוכל לעשות זאת באמצעות " המזרחי , " קיבלה את רוב דרישותיה של "המזרחי . " כך קמה המערכת המאפיינת את החינוך היהודי בישראל עד היום . כידוע , חוק חינוך ממלכתי משנת 1953 הכיר בפיצול בין דתיים לחילונים , והתיר לדתיים לקיים , בתוך משרד החינוך , אגף לחינוך ממלכתי-דתי , המהווה לכל הדעות משרד חינוך שני ועצמאי כמעט לחלוטין ממשרד החינוך הכללי . לצד אגף זה פועל "משרד חינוך" קטן יותר , של החינוך העצמאי , המזוהה עם מפלגת "אגודת ישראל . " ההחלטה משנת 1920 שמה קץ , לדבריה של היסטוריונית החינוך רחל אלבוים-דרור , לנסיונות ממושכים של המורים העברים הראשונים , מי שהניחו את היסודות למערכת בתי-הספר העבריים הציוניים בארץ ישראל , לחזק את "הבסיס התרבותי החינוכי המשותף של החברה
|
|