|
|
עמוד:82
אשר בתקופת היישוב נמנה עם היוקרתיים ביותר , הפך באותן שנים עצמן למקצוע שיוקרתו סבלה מירידה חדה . ההתרחבות הפתאומית של מערכת החינוך חייבה אספקת כוח הוראה בהיקף רחב מבעבר , ובמהירות , וכך מצאו את עצמם בתי-הספר , בייחוד אלה החדשים , מעסיקים אנשים שלא קיבלו הכשרה הולמת . בד בבד חלה ירידה יחסית ברמת השכר של המורים , בהשוואה לשכר שהחלו מקבלים באותן שנים העובדים במשרות בכירות במגזר הממשלתי ובמגזר הפרטי ( בן-דוד , . ( 1966 הדבר בא לידי ביטוי , בין השאר , בירידת שיעור הגברים ובעלייה של שיעור הנשים בסגל ההוראה . מורות ומורים אלה , ולא ילדי ותיקים , הם שהיו המגע המיידי המרכזי , ולעתים אף היחיד , של בני העולים החדשים עם החברה היישובית , שעתה נטלה לעצמה את השם "החברה הישראלית . " בתיהספר המבודלים של העולים החדשים הפכו לאזורי ספר , אתרים רחוקים , זרים ואף עויינים , שמורים ותיקים העדיפו שלא ללכת אליהם . בדיון שנערך במשרד החינוך בשנת 1964 התלונן אחד הדוברים על אי-רצון של מורים ללמד ביישובי העולים ובשכונות המרוחקות ממרכזי הערים . "בערים , ברוך השם , יש מורים , אולם אם רק מבקשים ממורה המלמד בשדרות רוטשילד לבוא ללמד בשכונת התקווה זה כבר סיביר בשבילו " ... ( ישיבת ועדת החינוך , , 11 . 5 . 64 גנזך המדינה , גל , 1409 / עמ . ( 10 ' המפגש הבית-ספרי הטיפוסי היה רחוק מן הדימוי הנגזר ממיתוס " כור ההיתוך . " לא ילדים של הוותיקים פגשו ילדי העולים בביתהספר , אלא מורה מעדה אחרת ולרוב אף ממעמד אחר , המייצג / ת מימסד מדינתי רחוק ומנוכר , היורד / ת מאוטובוס , מלמד / ת את השעות הקצובות לה , וממהר / ת לתפוס את האוטובוס חזרה למרכז העיר או למרכז הארץ . דו"ח של משרד החינוך משנת 1958 מוסר כי ) " המורים ) רובם אינם גרים במקום . למעלה 25 % > -מ מבקשים העברה בכל שנה . המורים בבתי-הספר ביישובי-העולים הן חיילות בעיקר , וגם אלה עובדות בבית-הספר רק שנתיים . המורים אינם רוצים להתקשר למקום . הם נוסעים בשלושה אוטובוסים ונמצאים 4 שעות בדרכים ובלבד שלא לגור במקום . מורים אלה מעדיפים ללכת ברגל מן הכביש הראשי לכפר כברת דרך הגונה בקיץ ובימות גשם . מורה , הגרה בחולון ונוסעת
|
|