|
|
עמוד:79
גדולים דיים כדי להיות מוקדי ביקוש לידיים עובדות . אל מוקדים אלה החלו להימשך , החל משנות הששים , אך בעיקר אחרי מלחמת ששת הימים , עולים חדשים ועולים של שנות 50-ה שביקשו הזדמנויות חדשות . ואולם בשנות החמישים עצמן הישראלים החדשים הופנו , ברובם , למקומות יישוב שהוקמו במיוחד עבורם , או שיושבו בעיקר על ידם . ההחלטה על מקום ההשתכנות לא היתה , לרוב , אישית , אלא מדינתית . בהעדר מקומות דיור ובהעדר מקורות תעסוקה , ובהיות מרבית הבאים החדשים חסרי הון , היתה ההחלטה היכן להתיישב נתונה כמעט לחלוטין בידי הסוכנות היהודית ומשרדי הממשלה . יהודים חדשים יושבו בערים ובכפרים פלסטיניים נטושים , במחנות עולים ובמעבדות , וכן במושבים ובעיירות פיתוח . המדינה היפנתה אותם לאתרים ומחוזות אותם היא רצתה ליישב , ואשר ותיקים לא ישבו בהם , לפחות לא במספרים גדולים - אזורי הספר , הנגב , הגליל , וכאמור , יישובים פלסטיניים נטושים . כל אלה היו מבודלים ממקומות היישוב של הוותיקים . המעברות , לדוגמא , הוקמו מחוץ ליישוב הוותיק , או בשוליו , וכאשר את מקום המעברה תפסו שיכונים , הם הפכו לשיכונים מבודלים משכונות הוותיקים . ההתיישבות המושבית נעשתה במושבים חדשים ונפרדים . עיירות הפיתוח שוכנו , במקרים רבים , בסמוך לקיבוצים ולמושבים ותיקים , אך הן היו מבודלות מהם , ואף לא הפכו להיות מרכזי שירות עבורם ( סבירסקי ושושן , . ( 1985 האמצעי העיקרי לחמוק מן ההכוונה המדינתית היה הסתייעות בעזרתם של קרובי משפחה או מכרים מקרב הוותיקים . מעזרה זו נהנו בעיקר הבאים החדשים מאירופה . כך קרה שעיירות פיתוח , שאוכלוסייתן היה בתחילה מגוונת במידת מה מבחינה עדתית , הפכו להיות בעלות אוכלוסייה מזרחית הומוגנית בעיקרה ( שםלשם . ( על רקע זה , אין זה מפליא שהתלמידים החדשים למדו , ברובם , בבתי-ספר חדשים ונבדלים שהוקמו במיוחד עבורם , במעברותיהם וביישוביהם . לפי הערכה של מי שהיה הסטטיסטיקן הממשלתי , רוברטו בקי , מתוך 80 , 000 העולים החדשים שנמנו על תלמידי בתיהספר היסודיים בשנת הלימודים 60 , 000 , 1951 / 52 למדו בבתי-ספר
|
|