|
|
עמוד:77
לאומי . למיטב ידיעתי , מעולם לא נעשה נסיון מצד רשויות המדינה למזג בין ערבים ליהודים בבתי-הספר ( על נסיונות חלקיים , רעל השקפה התומכת באינטגרציה , ר' בנטוויץ , ; 1960 : 45 ר' גם הדיון אצל צרצור , . ( 1985 : 493 כתוצאה מכך , המוסד הלימודי הראשון בו נפגשים יהודים וערבים בישראל היה והננו האוניברסיטה . קו ההפרדה בין יהודים לערבים בתוך מערכת החינוך הישראלית הוא גם קו הגבול הפנימי של ה"ישראליות . " בישראל , "כור ההיתוך" הוא מושג המתייחס ליהודים בלבד - ממש כשם ש"כור ההיתוך" בארצותהברית של ראשית המאה 20-ה התייחס בפועל רק ללבנים אירופים . הקו שבין יהודים לערבים לא היה קו ההפרדה היחיד בתוך מערכת החינוך הישראלית של שנות . 50-ה בתי-הספר שאמורים היו לקלוט את הישראלים היהודים החדשים היו , שלא כמו מקביליהם האמריקאיים בתקופת ההגירה הגדולה לשם , מוסדות מעוצבים היטב עוד זמן רב לפני שניצבו בשעריהם התלמידים והתלמידות החדשים . ראשיתם עוד בסוף המאה , 19-ה באירופה ובארץ-ישראל , במקביל . כל אחד מן הזרמים האידיאולוגיים והמפלגתיים המרכזיים בתנועה הציונית פיתח אז מערכת בתי-ספר משלו . כבר בשנות 20-ה היה כל אחד מן ה"זרמים" הללו - "הזרם הכללי , " "זרם העובדים , " "זרם המזרחי" ו"אגודת ישראל" - מאורגן היטב , עם תכניות לימודים , סמינרים למורים ומוסדות פיקוח משלו . כולם יחד היוו את מערכת החינוך היישובית , שהיתה מרכיב מרכזי של התשתית הארגונית של ההסתדרות הציונית . מערכת החינוך פעלה במסגרת "ועד החינוך" של הוועד הלאומי , הגוף השלטוני היהודי האוטונומי שהיה מוכר על-ידי שלטונות המנדט הבריטי . בתי-הספר הללו היו חלק מנוף פוליטי-ארגוני פרטיקולריסטי , אשר כלל גם התיישבות תנועתית , מקומות תעסוקה תנועתיים , איגודים מקצועיים תנועתיים , עיתונות תנועתית וכיו"ב . בתי-הספר הציוניים בתקופת היישוב לא היו מעולם מוסרות אוניברסליסטיים , הפתוחים בפני כל החפץ לבוא בשעריהם : הם נועדו לבנים ולבנות של החברים בתנועות-האם אליהן השתייכו . בתי-הספר היו נחלות של תנועות פוליטיות-חברתיות מבודלות - ממש כמו קופת החולים המפלגתית או העתון התנועתי .
|
|