|
|
עמוד:66
מכפרי החורן והגולן לחיפה או ליפו בתקופת המנדט לא נחשב ל"עולה . " בנים של הורים פלסטינים אזרחי ישראל המבקשים כיום לחזור ארצה לאחר דור או שניים של שהות בארצות-הברית , לדוגמא , גם הם אינם "עולים . " ניתן לשער כי אלמלא היו בישראל תושבים ערבים , ק ל היה יותר לאמץ את הביטוי "מהגרים" לכינוי יהודים המגיעים כיום מרוסיה או מארגנטינה ; כיון שיש ערבים , הביטוי " עולים" משמש ביעילות כדי להבדיל בינם ובין יהודים שזה אך הגיעו . מושג ה"עלייה" מאפשר , כמובן , הנגדה עם מושג ה"ירידה . " יהודי העובר מישראל לארץ אחרת איננו מהגר סתם , אלא "יורד . " ישראלים שעברו לארצות-הברית - מהגרים לכל דבר ועל פי כל הגדרה שגורה - מוגדרים כ"יורדים , " דהיינו , כמי שנטשו את מלאכת הקמת המדינה היהודית . החלתו של מושג ה"עלייה" על כלל היהודים הבאים לישראל , ולא רק על אלה שנמנו עם מקימי ההתיישבות הציונית בארץ ישראל , יש בה כדי להחיל על כלל היהודים הללו כמה מן ההשתמעויות של המושג המקורי . בראש ובראשונה - בחירה רצונית , ובעקבותיה - הזדהות עם הפרוייקט הציוני והכרה בצדקתו . השאיפה להעניק מימד של רצוניות להימצאותם של יהודים בישראל , אף כאלה שכלל לא חשבו על "פתרון ציוני" - למשל , רבים מיהודי ארצות ערב בשנות החמישים - מסבירה את הדחף לייחס להם מניעים דתיים או "משיחיים" לבואם בישראל , כמו היו מאז ומתמיד מעין "ציונים טבעיים , " שאך המתינו לשעת כושר לממש את מאווייהם . הדחף לייחס הזדהות והכרה בצדקת הציונות מסביר את הנטייה הרווחת , בעיקר בקרב עיתונאים , לראות את השנים שחלפו על יהודי רוסיה מאז מהפכת אוקטובר כ"בזבוז , " שמקורו ב"טעות" של ההורים , שבחרו להצטרף אל מחנה המהפכה , במקום אל המחנה הציוני , שבצדקתו אמור היה כל יהודי בר-דעת - במבט לאחור , כמובן - להיווכח ללא קושי . הרצון להחיל מידה של רצוניות ושל הזדהות על כל היהודים הבאים לישראל עומד בסתירה לעובדה שחלק גדול מן היהודים שהגיעו לארץ - לפני ואחרי - 1948 עשו זאת לא מתוך בחירה ולא מתוך הזדהות , אלא מתוך חוסר ברירה . כך יהודי גרמניה שהגיעו בשנות , 30-ה וכך מפוני מחנות העקורים באירופה בשנות 40-ה המאוחרות .
|
|