|
|
עמוד:60
לציבור מבודל ומובחן , לא רק מן הוותיקים אלא גם מן העולים האחרים . ואולם , בניגוד ליהודי גרמניה , יהודי ערב , למרות שבאו ממספר ארצות , נתפסו מלכתחילה כמהווים משהו יותר מאשר קהילת ארץ מוצא . הם נתפסו כ"עדה , " מושג שצמח מתוך הנגדה בין יוצאי ארצות ערב ובין "עדה" אחרת , זו האשכנזית . מושגים אלה , של " עדות המזרח" ו"אשכנזים" התהוו עוד בתקופת היישוב . ואולם לאחר הקמת המדינה הם התעצמו והלכו : התחושה הכללית לפיה המזרחים מהווים קולקטיב פוטנציאלי התבססה , הן אצל מזרחים והן אצל אשכנזים , בהתנסויות הדומות שלהם במחנות העולים , במעברות , בעיירות הפיתוח , בשוק העבודה , בתנאי המגורים - אך גם בהשתייכותם לעולם פוליטי-תדבותי משותף , הלא הוא העולם הערבי-מוסלמי , שישראלים ותיקים תפסו עצמם כעומדים גבוה מעליו , ויחד עם זאת נלחמים בו בשדה הקרב . על רקע אי-הגעתם של המנהיגים הקהילתיים , ועל רקע דחיקתם לשוליים של הפעילים הציונים מחוץ-לארץ , החל בתוך זמן קצר תהליך של צמיחה של מנהיגות מזרחית-ישראלית , שהרקע להופעתה היה מצוקת הקליטה בישראל : למשל , האנשים שהובילו את ההפגנות במעברות ובעיירות הפיתוח , הפגנות "לחם , עבודה . " ואולם התארגנות של כלל יוצאי ארצות ערב - ובמינוח יציר ישראל , התארגנות מזרחית - היתה משימה ארגונית ואידיאולוגית לא פשוטה , במיוחד לאור העובדה שהתארגנות שכזאת נתפסה בידי המימסד כמסוכנת יותר וכבעלת השלכות מרחיקות לכת יותר מאשר , למשל , התארגנות של יהודים גרמנים על בסיס מוצאם . נסיונות התארגנות שכאלה נתקלו בהתנגדות חריפה מצד הסוכנויות השונות של מנגנון המדינה , ובראשן המפלגות . המפלגות עצמן הפכו לגורם מרכזי בהתמודדות על השליטה וההכוונה של יהודי ערב בישראל . הן אף הפכו לגורם מרכזי בטיפוח הקטיגוריה הפוליטית "עדות המזרח , " אם בדרך של הקמת "מחלקות לעדות המזרח" ואם בדרך של הבניית דרכי פנייה ייחודיות אל יוצאי ארצות ערב . המפלגות הן גם אלה שפיתחו את הכלים העמידים ביותר של ייצוג עבור מזרחים , בדמות הפוליטיקאים ממוצא מזרחי , אשר , מחד גיסא , בתור חברים בפורומים מפלגתיים וממשלתיים יכלו
|
|