|
|
עמוד:59
מקביל בתהליכי הקליטה . גלגוליהם לאחר הגעתם לישראל תואמים באורח טראגי את האימרה "הכושי עשה את שלו , הכושי יכול ללכת . '' תרמה לדחיקתם לשוליים העובדה שמרבית השליחים הישראלים לעיראק נמנו על תנועת אחדות העבודה , שב1951- נמנתה על מפלגות האופוזיציה בישראל , והיתה נתונה במאבק פוליטי ואידיאולוגי חריף עם מפלגת . השלטון , מפא"י . ) " הפעילים הציונים העיראקים ) המעטים שנשארו ביישובי הקיבוץ המאוחד מצאו עצמם בשולי העשייה הגדולה של ראשית שנות החמישים , כיוון שרק מעטים מכני עדתם הצטרפו לקיבוץ , ומאחר שמעמדה של תנועתם כאופוזיציה והסתגרותה האידיאולוגית הותירו אותם רחוקים מציבור היעד שלהם שהסתופף במעברות ... במהרה התברר להם שמערכת הקליטה , כמו כל המערכות הציבוריות , נתונה להשפעתה של מפלגת השלטון , וכי השתלבותם במימסד הציבורי כרוכה בהשתייכות למפלגת הרוב . רבים מהם התקשו נפשית ורעיונית להתאים עצמם למערכת הפוליטית השלטת במדינה ... חלקם , שהתבלט בעיראק בפעילות בתחומי ההעפלה או ההגנה , נקלט בשירותי הבטחון הישראליים . חשאיותה של עבודתם מנעה מהם פעילות ציבורית" ( שם . ( 255 : חברי התנועה החלוצית , מוסיפה אסתר מאיר , "איבדו את עולמם לא רק ביחס למימסד הקולט , אלא גם בקרב בני עדתם ... מאחר שהמימסד לא הכיר בהם כמנהיגות , לא פתח בפניהם את שעריו ולא נתן להם סמכויות בקליטת בני עדתם , אבדו להם השפעתם וכושר הנהגתם . לעומת זאת , נתפסו אשמים במצב שאליו נקלעו יהודי עיראק . אשמת קשיי הקליטה הוטלה על כתפיהם . העובדה שנקלטו מהר יותר וטוב יותר , אם בזכות ידיעת העברית או בזכות הקדימות שניתנה להם בקבלת דיור ותעסוקה , עוררה תרעומת . התברר שהמימסד הישראלי העדיף אותם בכל הנוגע לקליטתם האישית , אך לא נתן בידיהם כלים לסייע לקליטת צאן מרעיתם" ( שם . ( 255 = בדרמה ליהודי גרמניה , שבתחילה חשו מברדלים ומנוכרים מבחינה לשונית , תרבותית ופוליטית מן הזרם המרכזי של היישוב היהודי בארץ ישראל , שהיה ציוני , חלוצי ומזרח אירופי במוצאו ובלשונותיו , כך גם יהודי עיראק , כמוהם כמרבית יהודי ערב , הפכו
|
|