|
|
עמוד:58
יהודי ערב זהויות חדשות ולהחיל עליהם דפוסים מוסדיים חדשים . דבר שני , בישראל מצאו עצמם יוצאי הקהילות השונות - מרוקו , תימן , עיראק , לוב וכיו"כ - מזוהים כמשתייכים לקטיגוריה אחת , כוללנית , של " עדות המזרח . " זהויות ישנות , ערביות-יהודיות , היו נתונות ללחצים כבדים , ולעומתן צפו ועלו עתה זהויות חדשות , ועמם צרכים ארגוניים וקולקטיביים חדשים . בזירה החדשה פעלו גורמים חדשים : סוכני מנגנון המדינה , סוכני התרבות הדומיננטית , דוברים של קולקטיביות מזרחית . השבר המתמשך התבטא בראש ובראשונה בכך שראשי הקהילות עצמם לא הגיעו בדרך כלל לישראל . במרוקו , מרבית אנשי המגזר המכונה בפי ירון צור "אירופי" לא הצטרפו ליוצאים לישראל ; חלקם נותרו במרוקו עצמה , עד ימינו אלה , וחלקם - הגדול - עקרו לצרפת . בעיראק , רבים מחסידי "האוריינטאציה העיראקית" נותרו במקום מושבם עד לשנות 60-ה וה . 70- אחרים עקרו לארצות אירופה , ובעיקר לאנגליה . המדובר , אמנם , בשכבה קטנה ביותר מתוך כלל יהודי עיראק , אולם שכבה משמעותית . את מקומם בישראל היו אמורים לתפוס , על פי שורת ההגיון , הפעילים הציוניים הצעירים שמילאו תפקיד כה חשוב באירועים שהובילו ליציאה . ואולם , אנשים אלה לא הצליחו להפוך להנהגה של ממש בישראל לאחר העלייה . "האקטיבה הציונית בעיראק , פעילי התנועה הציונית וה'הגנה , ' אלה שהעפילו ארצה בשנות הארבעים ואלה שעלו במסגרת העלייה ההמונית , אמורים היו למלא תפקיד חשוב בקליטתם של עולי עיראק בארץ . אך מסתבר שהמנהיגות הזו , שגילתה חיוניות בלתי רגילה בעיראק , איבדה את כוחה והשפעתה עם עלייתה ארצה . התנועה החלוצית התפרקה וחבריה פנו איש איש לביתו ולמשפחתו" ( שם , . ( 1993 : 254 הפעילים הציונים העיראקיים נדחקו בישראל לשוליים . דחיקה זאת מבליטה , בדיעבד , את מעמדם התלוש במנגנוני קבלת ההחלטות של התנועה הציונית . כיון שלא היתה להם בישראל תשתית ארגונית משל עצמם ואף לא נציגות פעילה בקרב מקבלי ההחלטות , הצטמצם תפקידם להוצאה של היהודים מעיראק , בלא שיהיה להם משקל
|
|