|
|
עמוד:56
מקום משכנה של ההנהלה הציונית . ספרות ציונית ענפה נכתבה בשפה הגרמנית . הרלבנטיות של הציונות הומחשה כאשר , לאחר עליית היטלר לשלטון , גדל באורח משמעותי הביקוש מצד יהודים גרמנים לספרות ולפעילות ציונית . יהודים גרמנים שבחרו בציונות יכולים היו למצוא בקרבת מקום , בשפתם ובתרבותם הם , צינורות להגיע אל מוקדי השליטה הציוניים . למרות הריחוק התרבותי בין יהודי גרמניה ובין יהודי רוסיה ופולין - "מלח הארץ" של הציונות - איש באירופה לא היה מפקפק בכך שהציונות נועדה גם ליהודי גרמניה , או בכך שיהודי גרמניה נועדו לציונות . הפרובלמטיקה שהצמיחה את הציונות היתה קיימת , הגם שבאופנים שונים , הן בגרמניה והן במזרח אירופה . והציונות , מצידה , היתה פרוייקט מובן ובר-הזדהות עבור יהודי גרמניה , הגם שמרביתם לא ראו את עצמם חלק ממנו . יהודי עיראק ומרוקו , לעומת זאת , לא זו בלבד שלא היו שותפים בגיבוש הפרוייקט הציוני , אלא שהם גם היו מחוץ למעגל הפעילות הציונית המרכזית . הציונות לא דיברה בשפתם , יצירותיה לא הגיעו אליהם באופן שוטף , ויצירותיהם-הם לא הרבו הגיעו לבמות ציוניות . הפרובלמטיקה שהצמיחה את הציונות היתה רחוקה מהם . יהודי ערב לא היו "עצם מעצמותיי" של הפרוייקט הציוני . כאשר הוחלט לגייסם לפרוייקט הציוני , הכללתם נעשתה במעמד של "כוח אדם" - דהיינו , אנשים שתפקידם , בעיני מעצביו של פרוייקט חברתי , הוא "להיות שם , " להוות מרכיב כמותי חסר ייעוד איכותי מוגדר . בפרוייקט הציוני , ה"חלוצים" הם שיצרו את התבניות שהתבקשו מן העקרונות של הציונות . עתה היה צורך ב"מילוי" התבניות . שרידי השואה במחנות העקורים היו "כוח אדם" שכזה , לא פחות מיהודי מרוקו ועיראק ; אלא שהם היו שרידים של קהילות שאליהן היו מנגנוני הגיוס הציוניים מכוונים עוד מן התקופה שקדמה למלחמת העולם השנייה . עקב כך התנהלה במחנות העקורים פעילות ציונית גלויה ואינטנסיבית , בהדרכה של מאות שליחים , אשר כללה יצירת מסגרות עלייה , הכשרה רעיונית ואף הדרכה צבאית . היהודים במחנות העקורים היו רצויים להנהגה הציונית בישראל , והציונות , מצדה , היתה רצוייה לפחות לחלק ניכר מביניהם . בארצות ערב , כפי שראינו , הנסיבות ההיסטוריות היו שונות . בהעדר תשתית ומסורת של פעילות
|
|