|
|
עמוד:53
שני הצדדים , בנוגע לניהול רשימות העולים ולתור לעלייה . היחסים בין שני הצדדים התחדדו עד כדי כך , שנשיא הקהילה , יחזקאל שמטוב , נאלץ להתפטר , וממשלת עיראק הקימה ועדה חדשה לטיפול בבעיות הכרוכות בעליית היהודים . רק אז נרגעו הרוחות ושיתוף הפעולה בין שני הצדדים התחדש" ( יוסף מאיר , ; 1993 : 218 הלל , . ( 1985 : 312 ממשלת ישראל , לא זו בלבד שהיא שלטה בעקיפין בהרשמה ליציאה , באמצעות שליחיה , ואף שלטה באופן ישיר על ההסעה , אלא שהיא גם הכתיבה את קצב היציאה . כפי שככר ציינו לעיל , קצב היציאה מעיראק הואט כאשר ממשלת ישראל העדיפה להעניק קדימות להעלאתם של יהודי רומניה . עשרות אלפי יהודים עיראקים שכבר נרשמו ליציאה נאלצו עתה להמתין , "כשהם מובטלים ומתקיימים ממכירת רכושם ... תופעה זו הגבירה את אי-היציבות הכלכלית , וגרמה למתח ברחוב העיראקי ולאנטישמיות גואה . במשך חודשים של ציפייה חיו יהודים בחרדה מפני פרוץ מאורעות חדשות . הם נמצאו במילכוד . תהליך העלייה המתמשך החריף את מצבם יותר מכפי שהיה בעת שנרשמו לעלייה . קצב העלייה ביציאה מעיראק היה איטי מאוד וגם לא היתה כל אפשרות להתחרט ולבטל את ההרשמה לעלייה . לא היתה דרך חזרה" ( אסתר מאיר , . ( 1993 : 245 במרץ 1951 פג תוקפו של חוק הוויתור על הנתינות . אז הודיעה ממשלת עיראק על הקפאת "כל רכושם של מי שכבר עלו ושל ... הממתינים לעלייה , בכללו כסף , דברי ערך ונכסי דלא ניידי , רכוש הנאמד במיליוני לי"ש ... לאחר חודשים אחדים , ממרס ועד יולי , 1951 הגיעו ארצה מרבית יהודי עולי עיראק ... עניים וחסרי כל , מרוששים מאותם סכומי כסף מזעריים , שהם כל כך משמעותיים בשלביה הראשונים של הקליטה , מלווים בתחושת עלבון צורבת , שמדינת ישראל שאליה נקראו לעלות , לא רצתה בהם , וכי העלתה אותם ככפויית שד . בסופו של דבר התברר שאי-יכולתה של ממשלת ישראל לגבש מדיניות ברורה , החלטית ואחראית בתגובה על מדיניות פתיחת השערים של עיראק במרס , 1950 היו לה השלכות קשות על נסיבות עלייתה של הקהילה היהודית ועל קליטתה" ( שם ; 245-246 = ר' גם שלמה הלל , . ( 1985 : 318-325
|
|