|
עמוד:41
הציונית בעיראק ובין זה של המחתרת הקומוניסטית : "בניגוד למפלגה הקומוניסטית , " כותב מאיר , "במחתרת החלוצית לא היה מזכ"ל או מנהיג . את מקום המזכ"ל תפס למעשה השליח הארצישראלי ... הוא היה הסמכות העליונה , אלא שהוא שאב את סמכותו מהמוסד הארצישראלי ששיגר אותו , כלומר , מבחוץ , והיה מעל לכל ביקורת בתוך התנועה בעיראק ... לחברים המקומיים לא היתה כל סמכות או אפשרות לבחור או לקבוע את השליח " ... ( יוסף מאיר , . ( 1993 : 153 שליחי המוסד לעלייה , 'ב שבמרבית המקרים לא נמנו על צמרת ההנהגה בישראל , זכו בעיראק למעמד של כמעט כל-יכולים . אומרת על כך אסתר מאיר : "השליחים הארץ-ישראלים היו אנשים צעירים , רובם באמצע שנות העשרים ומיעוטם בשנות השלושים . הם מילאו תפקידים אחראיים בתנועת הנוער בארץ , בהתיישבות העובדת או ב'הגנה ; ' תפקידים בעלי היקף סמכויות ותחומי אחריות מוגדרים , שהיו בדרך-כלל - מוגבלים . בהגיעם לעיראק קיבלו לידיהם תפקידים בעלי היקף פעולה רחב , תחומי אחריות רבים , וסמכויות לפעולה יותר ממה שידעו עד כה" ( אסתר מאיר , . ( 1993 : 75 השליחים הישראליים חשו בוטחים במעמדם ובגיבוי של המדינה בישראל . הם ייצגו מדינה אשר רכשה - כתוצאה מן הנצחון , 1948-ב וכתוצאה מהיותה מזוהה עם המערב הכל-יכול - תדמית המשדרת עוצמה ויכולת תימרון , וזאת בשעה שכפועל היתה קטנה , חלשה ופגיעה . רק כך ניתן להבין כיצד זה שקומץ קטן של שליחים - כאמור , בעיראק לא עלה מספרם מעולם על בודדים - הצליחו ליטול חלק כה חשוב בהפיכתה של עקירה מעיראק לאופציה עבור יהודי עיראק , ולהפיכתה של ישראל ליעד מרכזי עבור היוצאים . ההנהגה הקהילתית מאבדת שליטה אף אחד מן הספרים שלפנינו אינו מציג את השתלשלות האירועים שהובילו לעקירה ההמונית מנקודת ראותה של ההנהגה הקהילתית . הדגש אצל כולם הוא , כאמור , על פעולות התנועה הציונית המקומית והשליחים מישראל . על ההנהגה אנו למדים מתוך התייחסויות אגב , או כגורם מן הגורמים שעל התנועה הציונית להתמודד עמם או לבוא
|
|