|
|
עמוד:37
כבודד בשאיפה להעלות את כל הקהילה ( שלמה הלל , . ( 1985 : 266 אסתר מאיר ויוסף מאיר מזכירים בספריהם הנחיות ששלחו הרשויות בישראל לשליחים בעיראק להגביל את כמויות היהודים המועמדים להעלאה ולווסת את תאריכי יציאתם . כל אלה אין בהם כדי לגרוע מן העובדה כי מרגע שההנהגה בארץ ישראל החליטה לגייס את היהודים בארצות ערב לפרוייקט הציוני , היא הפכה לגורם מרכזי ומוביל בקביעת המהלכים . במקרה אחד , לפחות , זה של עיראק , היא יזמה , כפי שראינו לעיל , את עצם הקמתה של תנועה ציונית מקומית . במקומות בהם היו התארגנויות ציוניות מקומיות , היא שימשה להם מקור משאבים ותמיכה . בכל אתר ואתר , היו אלה שליחים ארץ-ישראליים ומאוחר יותר ישראלים אשר ניווטו את הפעילות . המדינה בישראל , בסיוע גופים יהודיים במעצמות הגדולות , העמידה גם את המשאבים העיקריים שהיו דרושים לשם העברת יהודי ערב לישראל - פתיחה של צירי יציאה , הקמה של מחנות מעבר , העמדה של אמצעי תחבורה , מאמצים דיפלומטיים אצל ראשי מדינות ערב השונות , הבטחה ש \ סיוע או הסכמה שבשתיקה מן המעצמות הרלבאנטיות , הכנה של מסגרות הקליטה בישראל עצמה . השליטה במשאבים אלה אף סייעה לרשויות המדינה לשלוט בזרם היוצאים והבאים בשערי הארץ , לווסת אותו באמצעות קביעת מכסות ולוחות זמנים , ובדרך זאת להתאים אותו לצרכים וליכולות שלה . השליטה של רשויות המדינה בזרם ההעלאה באה לידי ביטוי מוחשי ביותר בתנודות מעלה ומטה במידת התכיפות והקדימות שיוחסה להעלאתם של יהודי ערב . כך , למשל , למרות שכבר 1944-ב קבע בןגוריון כי יש להעלות בהקדם את כל 855 , 000 יהודי ארצות ערב ( הכהן , , ( 218 : 1994 מדיניות ההעלאה הציונית לא השתנתה מייד . בפועל , יהודי ערב המשיכו לתפוס , מנקודת הראות של המוסדות הציוניים , מקום משני יחסית ליהודי אירופה , שרידי השואה . בשנים , 1945-1946 כאשר התברר כי מספר המועמדים לעלייה מקרב העקורים באירופה הוא גדול מאוד , נדחק רעיון העלאתם של יהודי ערב לשוליים . היחס האוהד לו זכו ניצולי השואה בתקשורת הבינלאומית , והקישור שנעשה בדעת הקהל העולמית , בין הקמת מדינה יהודית
|
|