|
|
עמוד:36
בארצות ערב , הציונות היתה תוצר מקומי , הרצל היה גיבור מקומי , ויהודים מקומיים חשו גאווה והזדהות בהביטם בתמונות החלוצים החורשים את אדמות ארץ ישראל , גם כאשר רק מיעוט קטן מתוכם חישב להתייצב מאחורי המחרשה . יתרה מזאת , אותם חלוצים , שבאר מכל ארצות אירופה המזרחית , יכולים היו לשמש נציגים ודוברים של קהילות המוצא שלהם בפני מקבלי ההחלטות בארץ ישראל . המעבר של יהודים מאירופה לישראל היה מאופיין , גם עבור לא ציונים או עבור אנשים שהגיעו לכאן בעל כורחם , במידה גדולה יחסית של רציפות והמשכיות . עבור יהודי ערב , המדובר היה בשבר היסטורי - ועל כן , היוזמה שנקטה ההנהגה הציונית בארץ ישראל היתה בעלת השלכות נרחבות ועמוקות יותר . כידוע , בתוך כעשור הועלו לישראל מרבית יהודי ארצות ערב . תוצאה ספציפית זו , יש לומר , לא היתה , בהכרח , יעד מוסכם מראש של כל מקבלי ההחלטות בהנהגת היישוב , ומאוחר יותר בהנהגת המדינה . דבורה הכהן , שחיברה עבודת מחקר מקיפה על "תכנית המיליון , " התכנית שהניחה את התשתית הרעיונית והארגונית ל"עלייה ההמונית" של שנות החמישים , מציגה את בן גוריון לא רק כהוגה הרעיון אלא גם כמי שפעל יותר מכל אחד אחר למימושה . היא גם מתארת באריכות את ההתנגדויות הרבות בהן נתקל בן-גוריון בתקופה שקדמה להקמת המדינה , ומוסיפה כי ההתנגדויות נמשכו גם לאחר מכן : "כשהחלה העלייה הגדולה לזרום ארצה , עלו מכל עבר קולות בקריאה להגביל את העלייה ולהאט את קצבה . המדינה עמדה בעיצומה של מלחמה קשה על קיומה והייתה שרויה במצוקה כלכלית ופיננסית נואשת . רבו המזהירים כי העלייה תוסיף נטל קשה מנשוא על כתפי היישוב , שהיא 'עלולה לשבור את חוט השדרה של מדינתנו . ' התביעות באו מרוב חוגי הציבור , ממפלגות ומתנועות שונות , ממוסדות הקליטה של הסוכנות וממשרדי הממשלה" ( הכהן , . ( 1994 : 234 ירון צור , בעבודתו על התנועה הציונית במרוקו , מצביע על צעדים שנקטו שליחי המדינה כדי להגביל בשלבים מסויימים את ממדי ההעלאה ( צור , . ( 1992 שלמה הלל , מי שנשלח לעיראק כדי לארגן את ההטסה ההמונית , מזכיר בספרו את ספקנותו של לוי אשכול באשר לממדים האפשריים של העלייה מעיראק , ומציג את עצמו
|
|