|
|
עמוד:35
אמר כי "אם לא נחסל גלות עיראק בדרך ציונית - יש סכנה שהיא תחוסל בדרך היטלראית" ( הכהן , . ( 1944 : 212 הדאגה לגורלם של יהודי ערב לנוכח ההשלכות של העימות האלים המתפתח בין התנועה הציונית לבין התנועה הלאומית הפלסטינית היתה מניע כבד-משקל לשינוי מדיניות הגיוס הציונית . אולם משה שפירא , איש מפלגת המזרחי , שתמך בדרישתו של בן גוריון להעלאה מסיבית של יהודי המזרח , ניסח באורח משלו את סדר הקדימויות : " נדאג לכך שייכנסו מיליון יהודים , מכיוון שאין זה עניין של הכרח להציל , אלא הכרח ליצור רוב עברי בארץ-ישראל " ... ( שם . ( 215 = פעילות הגיוס של יהודי ערב על-ידי הנהגת היישוב הארץ-ישראלי קשרה בגלוי את גורלם עם גורלה של הציונות . קישור זה העמיד את היהודים ברבות מארצות ערב בקו העימות בין הציונות ובין מה שהפך באותן שנים לחזית אנטי-ציונית כלל-ערבית . העלאה , לא עלייה מרגע שההנהגה הציונית בארץ ישראל החליטה לכלול את יהודי ערב במאמצי הגיוס שלה , היא הפכה לגורם חשוב ואף מרכזי במערכת הכוחות אשר עיצבו את סדר היום של הקהילות היהודיות . כיון שעמד לרשותה מנגנון של שליחים וכיון שהיא יכלה להקים ולהפעיל רשתות של פעילים ציוניים מקומיים , הפכה ההנהגה הציונית בארץ ישראל , ומאוחר יותר מנגנון המדינה במדינת ישראל , לגורם הפועל בקרב היהודים במידה רבה של אוטונומיה , ואף מציב אלטרנטיבה להנהגות הקהילתיות המקומיות . היוזמה הציונית העמידה את ההנהגות הללו בפני עובדות חדשות , המריצה אותן לשקול שיקולים חדשים , ומעל לכל , הציעה דרכי פעולה אשר עד אז או שלא היו כלל חלק מסדר היום של קהילות אלה , או שלא עמדו בו במקום גבוה במיוחד . דברים אלה נכונים בחלקם , כמובן , גם לגבי הפעילות הציונית בקרב קהילות יהודיות באירופה . הציונות , מעצם הגדרתה , ביקשה לשים קץ לחיים היהודיים בגולה ולהקים קהילה כל-יהודית בארץ ישראל , ופעלה למימוש מטרתה זו באמצעות מנגנוני גיוס שונים , וביניהם שליחים , תנועות נוער וכיו"ב . אלא שבאירופה , שלא כמו
|
|