|
|
עמוד:30
השאר משום שההנהגה הקהילתית בעיראק הפסיקה להיות אדונית בלעדית על קביעת סדר היום שלה . " קורבן לציונות" באותה מידה בה יהודי ערב לא התעניינו בתנועה הציונית ולא הצטרפו אליה בהמוניהם , כך התנועה הציונית לא התעניינה ביהודי ערב ולא התאמצה לעשות לעצמה נפשות רבות בקרבם . הפרוייקט הציוני היה של יהודי אירופה , נוהל על-ידם וכוון אליהם . יוצא מן הכלל בולט היה מסעו של שמואל יבניאלי לתימן בתקופת העלייה השנייה , במטרה להעלות יהודים שיסייעו לדחוק את הפועלים הפלסטיניים מן העבודה במושבות ( ר' יוסף מאיר , . ( 1983 אין זה אומר שבארצות ערב לא היתה שום פעילות ציונית . פעילות ציונית התקיימה , אך בקנה מידה קטן , ללא עידוד רב של המוסדות הציוניים המרכזיים באירופה ומאוחר יותר בארץ ישראל . בעיראק , לדוגמה , התנהלה בשנות 20-ה וה30- של המאה פעילות ציונית במסגרת של אגודות תרבותיות , ואולם פעילות זו "לא זכתה בסיוע או בהכוונה כלשהי מצד התנועה הציונית העולמית ושלוחותיה בא"י" ( יוסף מאיר , . ( 1993 : 128 הסיבה לכך , לדברי אסתר מאיר , היא שבאותן שנים "לא נתפסה יהדות עיראק על-ידי המימסד של התנועה הציונית כפוטנציאל ציוני חשוב , והפעילות הציונית התמקדה בקשרים עם יהודי מזרח אירופה ומרכזה " ... ( אסתר מאיר , . ( 1993 : 6-7 אי לכך , לא נשלחו אל ארצות ערב שליחים ציוניים ; מאידך גיסא , לא נוצרה בהן תשתית ארגונית ציונית מקומית רחבה . יהודים שהגיעו לארץ ישראל מארצות ערב עשו זאת ללא תיווכה של התנועה הציונית . כך , למשל , הגיעו בשנות העשרים והשלושים כמה אלפי יהודים מעיראק ' הם התיישבו בערים ולא נטלו חלק בפעילות המאורגנת של היישוב הציוני . הדבר גרם להיווצרות של "מערכת של דימויים הדדיים שליליים בדרך כלל ... בעיני המימסד הציוני נתפסה העלייה מעיראק כעלייה שאינה פרודוקטיבית , שאינה תורמת את כוח האדם הרצוי ואינה משתלבת ביישוב המאורגן" ( שם . ( 7 :
|
|