|
|
עמוד:20
היהודים בארצות הנצרות , ובצד הערבי , על משקעים ממאבקי השיחרור המתמשכים של עמי העולם השלישי נגד מעצמות אירופה ואמריקה . על רקע זה חשוב לציין כי העולם הערבי-מוסלמי בתוכו חיו יהודים היה מסגרת תרבותית , פוליטית וכלכלית בעלת ייחוד היסטורי משלה , ממש כמו העולם האירופי-נוצרי שבקרבו התפתחו קהילות יהודיות גדולות . הדבר נכון הן לגבי תקופת ההתהוות והצמיחה של הציביליזציה האיסלאמית תחת שלטון ערבי , והן לגבי התקופה בת מאות השנים של האימפריה העות'מאנית . למרות השינויים שחלו עם הזמן במאזן הכוחות הפוליטיים-כלכליים העולמיים , היוותה האימפריה העות'מאנית , שהשתלטה על חלקים גדולים של העולם הערבי-מוסלמי , מערכת תרבותית , פוליטית וכלכלית מאחדת עמוקת שורשים , שאף היוותה יריב רב עוצמה לארצות הנצרות . בתקופת השיא של האימפריה האיסלאמית חי בקרבה הרוב המוחלט של יהודי העולם ; גם מאוחר יותר , בתקופת האימפריה העות'מאנית , ראו באו יהודים במשך דורות זירת פעולה אלטרנטיבית לזו האירופית-נוצרית . העקירה ההמונית לישראל והסכסוך הישראלי-ערבי המתמשך , שאחרי 1948 החל לובש אופי של סכסוך יהודי-מוסלמי , מקשים כיום על הדיון בעבר , ופועלים כמעין משקולת הלוחצת לראות את התנתקותם של יהודים מסביבתם הערבית-מוסלמית כסוף טבעי , מובן מאליו וצפוי בדיעבד . עולם הדימויים שחרר לשיח הקולקטיבי היהודי בעקבות השואה של יהודי אירופה מקשה אף הוא על המשגה אלטרנטיבית של הקיום 1 היהודי בארצות האיסלם . ואולם המשגה T T שכזאת היא אפשרית ו למשל , אפשר לחשוב על יהודי ערב מתוך הקבלה אנכרוניסטית למעמדם של היהודים בארצות-הברית של ימינו ואולי תוך הנגדה למעמדם של היהודים בפולין או ברוסיה של המאה התשע-עשרה . יהודי ארצות-הברית משולבים במגוון רחב של פעילויות כלכליות , הם דוברים את שפת הרוב , ולא שפה ייחודית משל עצמם ; הם מתגוררים בשכונות שהן אמנם אופייניות , אך לא מסוגרות כגיטאות ; הם שותפים לערכים התרבותיים-חברתיים המרכזיים של קהילת הרוב הנוצרית-אנגלו-סכסית בתחום חיי הפרט , המשפחה , הקהילה ואף הדת ; והם רואים את עצמם כחלק מן הפרוייקט הלאומי-המעצמתי
|
|