|
|
עמוד:18
יהודי ערב - דהיינו , נסיבות פוליטיות וחברתיות שהיה בהן כדי לעורר ספקות באשר לעצם אפשרות המשכיות הקיום האישי ו / או הקיבוצי בארצות ערב , או באשר לאיכות הקיום שם . עלייה כסוף ידוע מראש מוקדו של מאמר זה הוא הנסיבות שהולידו את ה"המוניות" של " העלייה ההמונית" של יהודי ערב . ואולם בתחילת הדברים מן הראוי לעמוד בקצרה גם על המלה הראשונה בצמד , הלא היא "עלייה . " התנועה הציונית פיתחה מודל היסטוריוגרפי שבמרכזו ביקורת הקיום הקהילתי בגלות . השואה והקמתה של מדינה יהודית בישראל הגבירו את עוצמתה של היסטוריוגרפיה זו משהוסיפו לה את יכולת ההנגדה בין גלות וגאולה - בדמות עלייה לישראל , ובין גאולה וחורבן - בנוסח השואה שפקדה את יהודי אירופה . אחת מהנחות היסוד של היסטוריוגרפיה זו היא שהגלות , תהליך היסטורי שיש לו התחלה ידועה , הוא תהליך שיש לו גם סוף בלתי-נמנע - גאולה או גירוש והשמדה . ההתנסות של יהודי אירופה , המתאפיינת בגירושים רבים , סיפקה חיזוקים רבים להנחה זאת . הנחת ה"סוף" הצפוי מובילה לניתוח הגורס עלייה לישראל כמעין "גאולה לנצח , " ויפה שעה אחת קודם , בבחינת טובה התרופה המקדימה את המכה הצפויה . הנחה נלווית שנייה היא זו המאפשרת את האבחנה בין גלויות עליהן מיושם מודל הגלות וגאולה / או חורבן , ובין אלה המיוחסות , עליהן הוא אינו מיושם . אבחנה זו , כפי שהיא התגבשה במהלך המאה , 20-ה נשענת במידה רבה על החלוקה בין עולם ראשון ובין עולם שלישי : הקהילות היהודיות של ארצות-הברית , קנדה , אנגליה וצרפת מצויות מחוץ לתחומי החלות של המודל ההיסטוריוגרפי הציוני , בהיותן ממוקמות בלב חברות עשירות השליטות בחלק גדול מן העושר העולמי ונהנות ממשטרים יציבים . הבטחון במעמדם של היהודים במדינות אלה קיבל חיזוק בעקבות מלחמת העולם השנייה , בה הצליחו ארצות המערב לגבור על גרמניה ( ארץ עשירה נוספת שבה התקיימה קהילה יהודית עשירה ובטוחה במעמדה , עד שהפכה ל"מטורפת" וחיסלה את יהודיה ) ומאוחר יותר להתחרות בהצלחה
|
|