|
|
עמוד:16
עבור יהודי הארצות הללו , ובייחוד עבור העירוניים שבקרבם , ההשתלטות האירופית בישרה אפשרויות חדשות : השתלבות במנגנוני השלטון הקולוניאלי ובמנגנוני השוק של המעצמות האירופיות . התלוו לכך אפשרויות חינוך והכשרה חדשות , כניסה למקצועות חופשיים והשתתפות בתכניות פיתוח . בכמה ארצות היה תהליך זה מלווה בהתקרבות מעמדית ובהזדהות פוליטית-תרבותית של חלקים מן האליטה היהודית עם האירופים . בכמה מקרים אף השיגו היהודים מעמד אזרחי מועדף , של אזרחי המעצמה הקולוניאלית ; באלג'יריה קיבלו זאת כל היהודים , ובארצות אחרות חלק מן היהודים . במלים אחרות , בעוד שעבור יהודי מזרח אירופה בישרו ההתפתחויות הפוליטירת-כלכליות של שלהי המאה 19-ה משבר קיומי , עבור יהודי ארצות ערב הן פתחו פתח לשיפור עמדות פוליטיות-חברתיות ולפריחה כלכלית . מכאן יובן מדוע לא נוצר אצל יהודי ערב הצורך לפתח חלופה רעיונית וארגונית שעיקרה קיום קולקטיבי-לאומי ריבוני . מכאן יובן גם מדוע לא מיהרו יהודי ערב - כמוהם כיהודי ארצותהברית , למשל - "לקפוץ" על העגלה הציונית , ומדוע לא התפתחה בקרבם תנועה עממית רחבה של הצטרפות למסגרות ציוניות . התפוררותה של האימפריה העותימאנית והחדירה הקולוניאלית של מעצמות אירופה היו מלוות בהתעוררות של לאומיות ערבית , שבאה לידי ביטוי בהתנגדות להשתלטות האירופית ובנסיונות לפתח מסגרות מדיניות , כלכליות ותרבותיות עצמאיות , בין אם כלל-ערביות ובין אם ערביות-מקומיות . לאומיות מתהווה זו העמידה את היהודים , ובמיוחד את אלה שהפכו לחלק ממערך השליטה האירופית , בפני דילמות חדשות . תחת השלטון הקולוניאלי , עצם השיפור במעמדם האזרחי של היהודים - שמעמדם הקבוצתי המסורתי כבני חסות ( ד'ימי ) תחת שלטון האיסלאם היה נחות מזה של המוסלמים - יצר גם הוא מתחים חדשים . אלא שבשלב שבו לבשה ההתנגדות הלאומית הערבית אופי של תנועות שחרור לאומיות הנאבקות כאירופים - בעיקר בתקופה שבין שתי מלחמות העולם - היו כבר היחסים בין יהודים לערבים באזור מוגדרים על-ידי גורם חדש נוסף , הלא הוא כניסתה של התנועה הציונית לזירה , בדמות ההתיישבות בארץ-ישראל / פלסטינה , והעימות שנוצר
|
|