|
|
עמוד:15
הקבוצה הלאומית הדומיננטית ( הרוסים באימפריה הרוסית , הגרמנים באימפריה האוסטרו-הונגרית , ( שפירושו ויתור על אפשרות של ביטוי פוליטי ותרבותי לאומי עצמאי , ולעתים אף הסכנה עם התבוללות ו / או דיכוי , דרך הגירה לארצות המערב שכלכלתן מתפתחת , וכלה בהצטרפות לתנועות מהפכניות שביקשו להקים חברה על-מדינתית שוויונית ואוניברסליסטית . אופציה נוספת , של חתירה לריבונות לאומית , הובנתה על-ידי הציונים , שהיו ברובם אינטלקטואלים ואנשי עסקים מקרב הבורגנות הזעירה העירונית היהודית . הציונות דגלה בכניסתם של יהודים לעולם הקפיטליסטי המתהווה דרך מה שנתפס באותה תקופה כדלת הראשית , דהיינו , באמצעות מנגנון מדינתי עצמאי שישלוט בטריטוריה ריבונית . לשם כך עשתה התנועה הציונית את הצעדים המתבקשים : היא הקימה מוסדות פרוטומדינתיים , ניהלה משא ומתן דיפלומטי על טריטוריה , ייסדה מנגנונים פיננסיים לאומיים , ופיתחה אירגוני הכשרה ועלייה , רשתות חינוך והשכלה , מסגרות מפלגתיות של פעילות ציבורית , רשתות תקשורת , וכיו"ב . הפעילים במסגרות הציוניות ראו עצמם כנושאי "פרוייקט לאומי" שמטרתו להעניק ליהודים לא רק מקלט פיזי אלא , בעיקר , בסיס לסיום מצב הדיכוי והאפלייה באמצעות השתתפות קולקטיבית עצמאית וריבונית בהתפתחות הכלכלית , החברתית והתרבותית המרכזית של העת החדשה . אצל היהודים שחיו בארצות ערב הדברים היו שונים . באותה תקופה כה החלו הלאומים השונים במזרח אירופה להאבק על ריבונות לאומית וכלכלית , באו מרבית ארצות ערב תחת השליטה - תחילה עקיפה ומאוחר יותר ישירה - של מעצמות מערב אירופה , אשר הלכו ודחקו את רגלי האימפריה העות'מאנית המתערערת והמתפוררת . צרפת השתלטה על צפון אפריקה : אלג'יריה נכבשה עוד , 1830-ב תוניסיה הפכה לפרוטקטוראט צרפתי 1881-ב ומרוקו . 1912-ב במלחמת העולם הראשונה כבשה צרפת את לבנון . בריטניה כבשה את מצרים , 1882-ב את עיראק , 1914-ב את ארץ ישראל 1917-ב ואת סוריה . 1918-ב לוב נכבשה על-ידי איטליה . 1912-ב במרבית הארצות הללו קדמה לכיבוש חדירה , כלכלית בעיקרה , של מעצמות מערב-אירופה .
|
|