|
|
עמוד:10
תשומת הלב הציבורית , ובמידה רבה גם זו המחקרית , היתה נתונה לקורותיהם של יהודי ערב החל מרגע הגעתם לישראל . התמקדות זאת ניזונה במידה רבה מן התחושה , האופיינית לחברות הנתונות בעיצומו של פרוייקט חדש , של "ספירה חדשה . " זו החלה , מנקודת הראות של האליטה היישובית , עם הקמתו של היישוב הציוני בארץ ישראל . בהתאם לראייה זר , ההיסטוריה המשמעותית של יהודי ערב היא זו שמתחילה עם הגעתם לישראל . "הספירה הישנה" נחשבה פחות מעניינת ואולי אף לא רלוואנטית להווייה הישראלית . כיון שכך , נקודת ההתחלה של "הספירה החדשה" של יהודי ערב היא ההתרחשות הידועה בשם '' העלייה ההמונית . " צמד מלים זה מעורר שתי אסוציאציות . האחת , נהירה של יהודים למדינה החדשה , נהירה שהיא לכאורה מובנת מאליה , לאור ההגדרה הציונית של המדינה כמדינתם של היהודים באשר הם . האסוציאציה השנייה נובעת ממלת התואר "המונית : " במקורה באה מלה זו , קרוב לוודאי , להדגיש את הכמות הגדולה של הבאים באותן שנים ראשונות שלאחר כינון המדינה < ואולם במקביל לכך היא מעוררת השתמעות של "המוניות , '' דהיינו , של אוסף פרטים בלתי מאורגנים ובלתי קשורים זה בזה , מלבד עובדת השתייכותם לאותו גל גדול של "העלייה ההמונית . " השתמעות זו של המילה "המונית" מעלה את הדימוי שטבע קרל מרקס , בבואו להבחין בין מעמד למען עצמו , דהיינו , מעמד המסוגל לפעול בהיותו בעל מודעות , ובין מעמד כשלעצמו , דהיינו , קיבוץ של אנשים חסרי מודעות , שכל המקשר בין פרטיו הוא היותם נתונים במצב דומה . את המעמד כשלעצמו המשיל מרקס לשק של תפוחי אדמה , שכל המקשר ביניהם הוא השק , ולא מאפיין כלשהו של פעילות משותפת . " המוניות" של קבוצה אנושית , דהיינו , העדר או חולשה של קשר תודעתי וארגוני בין חבריה , היא גורם המקל על שליטה והכוונה שלה בידי אחרים . מרקס , בבואו להסביר את הפרולטריזציה של האיכרים בתקופת המהפכה התעשייתית , תאר את הפועל המתייצב חסר-כל ובודד , מנותק משותפיו לגורל , אל מול התעשיין , כשהוא נאלץ להציע לו את הדבר היחיד העומד לרשותו - כוח העבודה שלו . מבודדות זו , שאיננה אלא הביטוי המוחשי של ההמוניות , של העדר קשר וארגון ,
|
|